אולם, אפרתי, לימים חתן פרס ישראל למחול, לא הסתחרר מכל אלה והעדיף לצאת לדרך משלו, כשבאותה שנה הנהיג חידוש בקנה מידה עולמי. להקת “דממה” שהקים הייתה להקת המחול הראשונה שבה חירשים. כעבור שלוש שנים, הרחיק לכת כשמיזג להקה זו עם להקתו השנייה, “להקת מחול אפרתי”, שכל רקדניה היו שומעים. “קול ודממה” קרא ללהקה המאוחדת, שהוקמה מתוך אידיאל ולא כדי לצוד כותרת.
“אם אני מוכיח שהמוגבלות הפיזית של הרקדנים החירשים היא חסרת משמעות, זה מראה שאין סוף ליכולת של כל אחד מאיתנו, ועם אמונה אפשר להשיג דברים שמעבר למצוי”, ביטא אותו אידיאל בראיון שהעניק לי בשנת 80’. “זה מדויק. כיום אני עומד מאחורי כל מילה, שאמרתי אז”, הוא אומר עכשיו. “רוח האדם היא מעל לכל מגבלה, ובלהקה שלנו התבטאה בכך שלא ניתן היה להבדיל בין הרקדנים השומעים לבין הרקדנים החירשים”.
היכן נמצא כעת אפרתי, שחגג בדצמבר את יום הולדתו ה־83 עם הבשורה שהוא נמנה עם הזוכים בפרס שרת התרבות לאמנים ותיקים על שם אריק איינשטיין? הוא חי בדירה מוזיאונית בתל אביב, בין מזכרות המעידות על תהילת העבר לבין ציוריו, המסגירים את עיסוקו הנוכחי. אפרתי למד זה מכבר שעם תהילה לא הולכים למכולת. לדבריו, נאלץ למכור את דירתו ולשכור אותה מהרוכש, “כדי שיהיה לי ממה לחיות”.
“גם כיום אני משתדל ליהנות מהחיים, אם כי בצורה אחרת”, הוא מספר, “בדרכי נשארתי נאמן למחול, ובציורי האקריליק שלי יש הרבה תנועה, וגם מוטיבים מיצירות הכוריאוגרפיה שיצרתי בעבר. עם כל הכאב, זה מה שנשאר מהריקוד”.
הוא ירושלמי דור שישי. שורשיו בסרביה מצד אחד, וביוון ובתימן מצד שני. בהיותו תינוק נטש אביו את משפחתו, ואפרתי פגש אותו רק בהיותו על ערש-דווי. הוא בוגר בית הספר “תחכמוני”. אחיו לחמו במחתרות לפני קום המדינה, והוא החל בנעוריו לעסוק במחול ככלי ספורטיבי לפיתוח הגוף, “דבר לא שכיח באווירה המצ’ואיסטית של אז”. לאחר שירות צבאי בגולני, למד מחול באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
מורתו שם, ולפני כן בנעוריו, הכוריאוגרפית הירושלמית חסיה לוי־אגרון, הייתה זו שהפגישה את אפרתי הצעיר עם מרתה גרהם, מי שכונתה “הכוהנת הגדולה של המחול המודרני”, בביקורה בארץ ב־57’. “גרהם עשתה רושם של מין אל כזה, טיפוס סמכותי וממגנט”, הוא מעיד. “לאחר שמרתה ראתה אותי רוקד, היא הזמינה אותי ללמוד אצלה בניו יורק. מכיוון שחסרו לי דולרים למימון כרטיס ההפלגה באונייה, זה חיכה חמש שנים”.
אפרתי היה בניו יורק האיש הנכון במקום הנכון. כשהברונית בת־שבע דה רוטשילד באה אל גרהם וגייסה אותה להיות המנהלת האמנותית הראשונה של להקת “בת־שבע”, אפרתי למד בעודו שוהה בתפוח הגדול את תפקידי הסולו שלו ביצירות הבראשית של הלהקה החדשה.
את ההצלחה הייחודית עם הרקדנים החירשים קצר אפרתי באמצעות “שיטת הוויברציה” החדשנית שהמציא. “הגעתי לשיטה הזאת במקרה”, הוא משחזר, “כשרקדנית כבדת שמיעה שרקדה אצלי, סיפרה לי ששמעה את באך. זה הפליא אותי. הרי הם לא בדיוק שומעים. כשמיד קראתי לה בשמה, היא לא ענתה לי, ואז, כשהיא התרחקה מעט ודפקתי בטעות עם מקל על הבמה, ממרחק של 30 מטר, אולי אפילו 40, היא סובבה אלי את הראש. מכאן צמחה השיטה. למדתי מהרקדנים האלה לא פחות ממה שהם למדו ממני. הרקדנים החירשים הם פשוט פנומנים וחקיינים ממדרגה ראשונה. לדעתי, יש להם בתוכם מטען אדיר שאנחנו, השומעים, לא מכירים. הם מוכיחים שאפשר ליצור קשר בלי לדבר ודי בסימנים, במבט, או בתנועת ראש”.
אפרתי הפשיל שרוולים ב”קול ודממה”, גם בשל המצוקה ששררה בה. “אין ממה לשלם לרקדנים”, הוא סיפר לי בראיון בקיץ 86’. “הבנק כבר לא מוכן לשחרר כסף לקיום שלנו. כבר קרה שהוצאתי ללהקה צ’קים מהחשבון הפרטי שלי”.
לכאורה, שיא הקריירה של אפרתי היה בזכייה בפרס ישראל ב־96’, השנה שבה התכבד בפרס גם המחזאי נסים אלוני. לדבריו, כשהתקשרה אליו שרת המדע והאמנויות דאז שולמית אלוני כדי לבשר לו על הזכייה, לא יצא מגדרו. “בשבילי פרסים הם עוד מחיאות כפיים”, אמר.
לטענת אפרתי עטור הפרסים, התרגש לא פחות, ואולי יותר, כשזכה בפרס אייזיק שטרן עבור תרומתו לעיצוב המחול בישראל. “אתה יודע מה זה היה בשבילי, כשהכנר הגדול הזה בא לנגן לכבודי?”, הוא שואל ונשמע נפעם.
פרסים הוענקו לאפרתי גם על הקו הישראלי־יהודי, שעבר כחוט השני ברבות מיצירותיו, ובהן “קאמינה־אי־טורנה” ו”מיתוס”. זאת, כשלפי עדותו ביצירותיו הקפיד לא להיות תקוע בעבר: “כשיצאתי עם ‘עין־דור’, יצירה שהתבססה על הסיפור התנ”כי של שאול המלך ובעלת האוב, השתדלתי לתת לה אינטרפרטציה עדכנית”.
ומילה אחרונה על הפרס על שם אריק איינשטיין: משה אפרתי רואה בכך סגירת מעגל עם הלהקה שממנה זינק לקריירה העשירה שלו. “לא ביקשתי לעצמי את הפרס הזה”, הוא מבהיר. “כשמלהקת ‘בת־שבע’ הציעו אותי, אמרתי תחילה ‘לא רוצה’, אבל במחשבה שנייה אמרתי שאם הפרס נושא את שמו של אריק איינשטיין, זמר שאהבתי לשמוע אותו, לא מסרבים”.
התרעות פיקוד העורף