על במה שהולכת ומשחירה ולצלילי מוזיקת טכנו מחשמלת, מגיח לפתע קרנף, ובטראנס דהירתו נטולת המעצורים הוא סוחף אחריו את תושבי העיר, שגופם הולך ומתעוות בעודם מתקרנפים בזה אחר זה, פרט לברנז'ה, המתמרד ומסרב להיכנע ולהצטרף לעדר."כך אני רואה את החברה שלנו בטראנס שבו היא נמצאת", אומר אלון טיראן, במאי "קרנפים", מחזהו הקלאסי־מודרני של מחזאי האבסורד הרומני־צרפתי אז'ן יונסקו, שיעלה בבית צבי באמצע החודש.
"זוהי חברה אלימה ולא מתקשרת, שיש בה משהו בהמי ועדרי. כמי שאוהב לשלב דיסציפלינות ומדיומים שונים בעבודות שלו בתיאטרון, הפעם שמתי דגש על מוזיקת הטכנו שנרקיס טמפלר יצרה ותבצע ערב־ערב על הבמה, כשמבחינתי היא עם המוזיקה שלה, הקרנף הראשי ומנהיגת העדר. יהיה משהו אלים ומאוד כוחני באיך שהמוזיקה שהיא תשמיע תניע כל אחד מהקרנפים (האנושיים - י־ב"א) לרקוד בתזזיתיות עם עצמו".
טיראן חושף איך, בעיני רוחו, אמורה להסתיים ההצגה: "בסיומה, במקום ההשתחוות המסורתית, יוזמן הקהל להתקרנף, לעלות על הבמה ולרקוד במעין אפטר־פרטי משחררת וחושנית. נראה לי שבמפגש הבלתי אמצעי הזה בין הקהל לבין השחקנים, תישבר המחיצה ביניהם".
"קרנפים" של יונסקו הוא מהמחזות המפורסמים ביותר שהניבה המחזאות המודרנית. הוא אורח נדיר למדי בתיאטרון הישראלי, לאחר שתיאטרון חיפה הצעיר העלה אותו ב־62', בבימויו של הבמאי הצרפתי רוברט פוסטק, בכיכובם של יעקב בודו בתפקיד ברנז'ה הבלתי מתקרנף, וחיים טופול, בתפקיד ז'אן, מנהיג המתקרנפים. חוץ מההצגה הזו, התיאטרון הרפרטוארי כאן נמנע מלהתמודד איתו.
"כשארתור קוגן, מנהל בית צבי, הציע לי לביים את המחזה, לא ידעתי איך לגשת אליו", אומר טיראן. "לפעמים אני תוהה אם היה מזדמן לי לביים את המחזה הזה בתיאטרון רפרטוארי, האם הייתי מגיע למה שיש בהצגה כעת. נראה שמה שעזר לי היה עצם המפגש עם השחקנים הצעירים, שהיו שותפים לי ביצירה וברעיונות".
לטיראן, שבהמשך ביים בסדנת קריאה בלונדון מחזה אחר של סובול, "חוטאים", יש קשר מיוחד עם המחזאי המוערך, ולאחרונה ביים את המחזה הנוקב שלו "שקולים" לפסטיבל התיאטרון הבינלאומי בקאמרי.
"יהושע הוא מבחינתי סוג של דינוזאור במובן הטוב של המילה", מפליג טיראן בשבחו של סובול. "לא רק שאני מוקיר את העשייה הרבה שלו, אלא שאני מעריך את נכונותו לעבוד עם אנשים צעירים, ואת ההעזה שלו להתמודד עם נושאים קשים ומאתגרים".