לפתע, בלי שום התראה מוקדמת, שחקנית קופצת באמצע החיים קפיצת ראש לבריכה המפחידה של הצגת יחיד, שבכמותה לא השתתפה עד היום. זה מה שעומד לקרות לנינה קוטלר, שתתמודד לראשונה עם האתגר הזה בתיאטרונטו בפסטיבל הצגות יחיד, שבו תשתתף בחול המועד פסח, ב"להישאר אליס" מאת ליסה ג'נובה, שעובד לסרט, בכיכובה של ג'וליאן מור, שזכתה על משחקה בו באוסקר.
"כשבמאית ההצגה, דנה שטנדל, פנתה אלי, החומר נראה לי מרתק ובדעה צלולה. אני באמת לא יודעת איך הסכמתי", מספרת קוטלר. "אחר שהנטייה הראשונה שלי הייתה להגיד לא, אמרתי: יאללה, בואו נלך על זה. עם הזמן הבנתי איזה בור חפרתי לעצמי".
בגיל 46 את הולכת לשחק מדענית העוסקת בחקר המוח, שבגיל 48 מגלה שהיא לוקה באלצהיימר.
"נכון שזה מרתיע, אבל אם כבר, אז לגעת בקצוות כשמציגים מונודרמה".
ואם נעבור לסיפורה של קוטלר, שקיבלה את השם נינה מגיבורת המחזה "השחף" מאת צ'כוב, לא היה לה פשוט לגדול כבתם של שחקנים. "התביישתי בזה", היא משחררת וידוי. "כילדה, חשבתי שבעיני הסביבה מקצוע המשחק לא ראוי ולא מכבד".
בגיל 30 שבה קוטלר ארצה. "גיליתי שזה לא עניין של מה בכך להתחיל קריירה במקצוע שהורי ינטועים בו כשני סלעים", היא נזכרת.
קוטלר, אם לשתי בנות, משחקת כיום בהצגה "ילדים חורגים לאלוהים", שעולה בבימויו של נעם שמואל במרכז "נא לגעת" ביפו, ומשלבת שחקנים מקצועיים עם חירשים־אילמים. "זה חדש בשבילי לשחק עם שחקנים לא מקצועיים", היא מעידה. "אנחנו עובדים לאט־לאט ובאופן יסודי. לי זה מאפשר להיכנס לעומקם של דברים. אני אוהבת תהליך עבודה ארוך, על כל מה שמשתמע מכך".