עינת ויצמן על ההצגה שנפסלה: "אני משלמת מחיר כבד. סומנתי"

ויצמן, שנשלחה על ידי שרת התרבות מירי רגב להעלות את ההצגה שלה ברמאללה, מלווה בקללות, איומים ושאר הודעות שטנה מטוקבקיסטים – הבטיחה אז שהמחזה שנפסל עוד יוצג, ולאו דווקא ברמאללה.

הרעיון למחזה נולד במהלך ביקור סולידריות שערכה ויצמן עם פעילי בל"ד אצל חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס, שהורשע ונידון לשנתיים מאסר בעוון העברת טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בכלא. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשפתי למצבם של אסירים ביטחוניים", היא מספרת. "כמי שעושה תיאטרון דוקומנטרי, החלטתי לבחון את הנושא המושתק".

לאחרונה יזמה קמפיין גיוס המונים באתר אינדיגוגו הבינלאומי, והיא שואפת לגייס 50 אלף דולר בעולם ובארץ למימון העלאת ההצגה. את הסרטון לקמפיין צילמה ויצמן במוזיאון האסירים הפלסטינים באבו דיס.

לפניה עוד כשבועיים לסיום הפרויקט, ועד כה נאספו כ־9,000 דולר. אחד התומכים הוא המוזיקאי בריאן אינו, מתומכי ה־BDS. "הוא תמך בי בסכום מאד נדיב וגם כתב לי מייל. לקבל מסר מאדם כמוהו זה מאד מרגש ומעודד", היא אומרת. עם הקמפיין מגיעות גם פניות מתיאטראות בעולם המתעניינים בהעלאת ההצגה על בימותיהם.

ויצמן לא מודה בזה, אבל פסילת ההצגה דווקא הטיבה עם המחזה. "כשבאתי עם ההצגה לפסטיבל עכו, היה לי רק סינופסיס, סוג של הצהרת כוונות להצגה המבוססת על מכתבי אסירים פלסטינים מהכלא", היא מספרת. "לאחר שנלקח ממני התקציב עם פסילתה, ניסיתי בעזרת מתנדבים, אסירים משוחררים, לתרגם את המכתבים, עד שהבנתי שאין בזה טעם, כי המכתבים שהיו בידיי לא פתחו צוהר אמיתי אל הנעשה במחשכי הכלא, שהרי כל מכתב עובר תחת עינם הפקוחה של השב"כ והשב"ס".

מצוידת בתובנה הזאת, יצאה ויצמן לסדרת מפגשים עם אסירים משוחררים, ובלשונה "ניצולים", בתחומי ישראל ובגדה המערבית.

גם במהלך הראיון ויצמן מתרגשת כשהיא מספרת על פגישתה עם אסיר ביטחוני שלושה שבועות אחרי שחרורו, בתום עשר שנות מאסר: "הגעתי לביתו שבתחומי ישראל.

על השולחן, שהיה ערוך לכבודי, הייתה גם מחברת חומה. כשהוא פתח אותה, בלטו לעברי בתוך שורות של כתב ערבי צפוף, שתי מילים בעברית: 'עינת ויצמן'. הוא אמר לי: 'שמעתי עלייך וכתבתי את שמך שלא אשכח. העשייה שלך נתנה לי תקווה בכלא, שיש ישראלים שאכפת להם'".