"לא אעשה סצינת עירום כדי לשמח מישהו, אבל אם זה מוצדק - אין לי גבולות"

תורג'מן גדלה בזיכרון יעקב, מקום שלא הצמיח הרבה שחקנים. "מאז שהייתי קטנה, אהבתי לשחק שם ולקבל תשומת לב, כשבהצגת בית הספר ניתן לי התפקיד הראשי של דוד המלך, מה שמאוד אהבתי", היא מספרת. "אחרי הצבא - שם הייתי עוזרת קמב"ץ בקרבי - כשגרתי עם בן הזוג שלי בירושלים, ידעתי שיש לי את זה ושכדאי לי ללמוד משחק, אבל קצת נרתעתי מעולם הבמה. פחדתי שלא אהיה שחקנית מספיק טובה, כי אין לי מספיק פצעים נפשיים. אפילו לא הייתי בעניין של ללכת לראות תיאטרון. רק בגיל 25 החלטתי לנסות להתקבל לבית ספר למשחק, כשעדיין לא הייתי סגורה לגמרי על העניין. נראה שמפני שבאתי קולית כזו ובלי יומרות לבחינות בסטודיו יורם לוינשטיין, התקבלתי ונהניתי משלוש שנים כיפיות".

כבר כשהייתה שם בשנה ג', קטף אותה רפי ניב, המנהל האמנותי של תיאטרון באר שבע, לתפקיד בהצגת "פרח השכונות". מאז, ממקום מגוריה בתל אביב, תורג'מן נמצאת על קו תל אביב־באר שבע. "בתיאטרון באר שבע אני לגמרי מרגישה בית, מה גם שהתרגלתי לנסיעות הכרוכות בכך", היא מבהירה. "אין לי מה להתבייש במזרחיות שלי, מה שהיה כשגדלתי במקום שנשלט על ידי אליטה מאוד לבנה. לקח לי זמן להבין שגם מרוקאי הוא ישראלי. פעם התביישתי במזרחיות שלי, עד שהבנתי שהחברה פגומה".

על איזה תפקיד את חולמת?

"הייתי שמחה לשחק בהצגה 'מי מפחד מווירג'יניה וולף?', אבל נראה לי שאני צריכה עוד כמה שנים כדי להגיע לכך". ד

"השיטה", 25 ביוני, שני, 20:00;