כשהשחקן והבמאי אילן תורן, בעבר מעמודי התווך של תיאטרון חיפה, נשאל כיצד נראה לו התיאטרון של היום, הוא משתהה קמעה עד שמשתחררת הנצרה. “הנחתת עלי בומבה”, הוא משיב. “הייתי פעיל כשהתיאטרון נראה קצת אחרת, התעניין בדברים אחרים והעריך דברים מסוימים. אני נשארתי שם, כנראה די מאחור, והתיאטרון זז למקום אחר. המאבק הגדול שלו היום הוא לשרוד תקציבית. לשם כך הוא נאלץ להילחם על הקהל, מה שכרוך בפשרות, וזה לא תמיד לטובת העניין”.
אין הרבה שחקנים היום כפי שהיה תורן ב־30 שנותיו בתור הזהב של תיאטרון חיפה: גבה קומה, יפה תואר, בעל דיקציה נפלאה וערכי. לאן הוא נעלם? “בגילי (81) אנשים יושבים בבית”, תורן משיב. “בשנים האחרונות ביימתי יותר מאשר שיחקתי, אבל אני כשיר ומחכה להזמנות, שאינן מגיעות. כפי שאני מבין תרבות, היא איננה מבטלת את העבר אלא נשענת עליו. לאחר שהייתי חתיכת זמן בתיאטרון חיפה, זה נראה נכון לו הייתי שותף בצורה כלשהי להמשך, אלא אם היו חושבים שאני עובר־בטל, חלילה. פעם זה לא היה כך. כשחקן צעיר בהבימה, השחקנים הוותיקים היו לנו מגדלורים כאלה, שנשאנו אליהם עיניים ולמדנו מהם. כיום, משום מה, מסתדרים טוב מאוד בלעדיהם”.
תורן נולד בינואר 1938 בחיפה, העביר את רוב שנות ילדותו בירושלים ונעוריו עברו עליו בתל אביב. בגללו שם משפחתו הפך מאייזנברג לתורן. ”זה היה בתקופה שבה בן־גוריון קרא להחליף לשמות עבריים”, הוא משחזר. “הרעיון להתנער מהשם הגלותי הלהיב אותי, בן ה־10 או ה־11 אז. אבא שלי עבד באותה תקופה כימאי בים המלח, אז חיפשתי שם עם ניחוח של ים, והתאפסתי על תורן. באותן שנים התיאטרון בכלל לא היה בראש שלי. עד היום אני בכלל שרוף על מוזיקה קלאסית, לאחר שעד גיל 17 ניגנתי בכינור. הקשר היחיד שלי בהמשך עם זה היה כששיחקתי את פיאטקה הגוי, חתנה של חוה’לה, בהפקה הראשונה של ‘כנר על הגג’ אצל גודיק. גם כשכישרון המשחק שלי התגלה בקן ‘התנועה המאוחדת’, ראיתי את עתידי כקיבוצניק חקלאי. השירות הצבאי שלי בנח”ל המוצנח הביא אותי לקיבוץ ראש הנקרה, שם נשארתי חמש שנים”.
הבלדה שלו כעוזב קיבוץ הייתה ססגונית למדי. לצד לימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב, כחניכו המובהק של הבמאי פיטר פריי, ש”היה כריזמה מהלכת”, תורן חילק למחייתו עיתונים לפנות בוקר; ניסה להיות מורה לספרות בבית ספר תיכון בבת ים, “מה שהיה סיוט”; השתעמם למוות בג’וב של מגייס מודעות לאחד הביטאונים וחלטר כזפת גגות, “עבודה מתישה בחום הלוהט של הקיץ”.
ראשית הקריירה של תורן כשחקן הייתה ברגל שמאל. “זה היה בתיאטרון ‘דורות’”, הוא משחזר טראומה של שחקן מתחיל. “לקחו אותי לערב מערכונים של יוסף מונדי. לאחר שעברתי שם את כל החזרות, הודיעו לי שאומנם נכון לי עתיד גדול כשחקן, אבל במקומי יופיע שחקן אחר”.
לאחר אפיזודה בקאמרי, הופיע, כאמור, ב”כנר על הגג” אצל גודיק. הגם שלא היה להוט אחר סגנון המחזמר, תורן יצא משם ברכוש גדול. עתליה, בוגרת בית צבי, ששיחקה שם את צייטל, היא רעייתו השנייה. משם עבר לשלוש עונות בהבימה. “לאחר שנמאס לי מהמחזמר, רציתי תיאטרון־תיאטרון”, הוא מסביר את המעבר. “שם היה לי הכבוד לשחק במחיצת אריות התיאטרון הישראלי, במיוחד רפאל קלצ’קין, שהיה בשבילי בית ספר, אף על פי שהוא לא לימד באופן מכוון. את מסקין, שלצדו שיחקתי ב’העונה הבוערת’, אני זוכר כשחקן אגדה”.
בין תפקידיו שם היה לאקי ב”מחכים לגודו”, מחזה המופת של בקט. “עם לאקי נתקעתי ולא מצאתי דרך איך להתניע את התפקיד", הוא מספר. "‘לך לנעמי ותתייעץ איתה’, אמר לי ליאור ייני, שהיה אז בהבימה. אכן הלכתי לנעמי פולני של ‘התרנגולים’, שלא הכירה אותי. ב־45 דקות מקסימום, ותוך כדי תליית כביסה, היא נתנה לי את הסטארט לתפקיד, שהיה כמובן תנועתי”.
התרעות פיקוד העורף