"אני משחק את קאמי הצעיר, שדודו שאנדביז, גיבור העלילה, ממנה אותו למזכיר שלו", מעיד שור. "זה יוצר הרבה מצבים מביכים, כי קאמי סובל מבעיה רפואית ולא מסוגל לבטא עיצורים, מה שגורם לו לקחת את המשפט 'דבקה לשונו לחכו' צעד אחד קדימה. מבחינתו, הוא מדבר רגיל, אבל למעשה הוא נשמע כמגמגם חסר תקנה".
שור, שמשכיב את הקהל מצחוק, מוסיף: "אני לא זוכר הצגה שבה אני נהנה מכל רגע על הבמה. זאת באמת חגיגה בשבילי, עד כדי כך שאני לא מרגיש שאני עובד בה. הדבר קורה במידה רבה הודות לבמאי ההצגה, אודי בן משה, שהוא בעיניי מאסטר בקומדיה. קומדיה היא מתמטיקה. צריך להבין לעומק את המנגנון של הבדיחה, כדי לדעת לשייף אותו. זאת, כשסביבי חבורה מופלאה של שחקנים קומיים ובראשם ארז שפריר, שהוא טיטאן קומי".
הוא בן 34 ובעל שורשים רוסיים־בולגריים, גדל ביהוד כחקיין־מצחיקן עם נטייה להשתטות, לדבריו, למד בסטודיו ניסן נתיב וכבר בלימודיו בשנה ג' שיחק ב"בופור" (2007), סרטו של יוסף סידר, שהיה מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הזר. לאחר מכן התרוצץ בין הצגות ילדים, "שלדעתי הם הקהל הכי כן", הוא אומר.
כמו בוגרים אחרים של ניסן נתיב, נשאב לפני ארבע שנים באופן טבעי לתיאטרון החאן. "קודם שיחקתי בהצגה בקאמרי והחלפתי אותה בהצגה אחרת - הרגשתי שלא בדיוק בנו עלי", הוא מספר. "בחאן, במסגרת יותר קטנה, ובתיאטרון שאהבתי את הצגותיו עוד מימי נעוריי, ישר הרגשתי בתוך המשפחה".
כשחקן הלהקה הקבועה בתיאטרונו, שור מפזר את כישרונו בין 7־8 הצגות המוצגות לסירוגין. "אולי זה תיק לשחקן, כשעליו לרוץ בין כל כך הרבה הצגות", הוא אומר. "אבל זה נראה לי יותר בריא מלרוץ עם אותה הצגה 25 פעם בחודש ‘עד שאתה כבר לא יכול לסבול אותה ונמאס לך מעצמך. פה יש גיוון. אתה שם פאה אחרת או שפם אחר, ונהפך למישהו אחר".
שור משחק טניס כתחביב, רץ להנאתו ומנגן באקורדיון ובגיטרה. הוא מתגורר בגבעתיים עם רעייתו, ורוניקה, מעצבת תלבושות לתיאטרון, והם במאוד נרגשים. "אני הולך להיות אבא ביולי", הוא מבשר.
התרעות פיקוד העורף