לפני שבועות מספר ראה אור ספרה החשוב של ההיסטוריונית עדית זרטל העוסק בקורות הסרבנות בישראל מאז שנות ה־50. בניגוד לצפוי, מתעקשת זרטל להתמקד בספרה במה שאפשר לכנות הביורוקרטיה של הסרבנות בצה"ל - עתירות, דיונים משפטיים, תזכירים וכדומה. כאילו היא שואפת להשוות גבהים עם מה שחנה ארנדט כינתה "הבנאליות של הרוע", תופעה שנגדה הרי יוצאת תנועת הסרבנות.