"אני מכירה את המדיה, ויודעת שכששני אנשים צועקים בבת אחת לא שומעים אף אחד, אבל ברגע שהיא התחילה להתבכיין - ואני בכוונה משתמשת במילה 'להתבכיין' - על הפוסט שגרם מהומות, לא נתתי לה לדבר. זו הייתה טעות. הייתי צריכה לתת לה לסיים לדבר ואז לצלוב אותה. רק שלא הייתי באלמנט, וזה מה שקרה. אחרי זה הגיהינום פרץ. אבל כשאני מסתכלת על הגיהינום שעוברים החיילים שלנו בעזה ועל הגיהינום שעוברים הילדים של עזה - הגיהינום הקטן שלי הוא שום דבר".
וינו־אלעד, שהייתה שחקנית תיאטרון עם לו"ז צפוף במיוחד והופעות תכופות על המסך ("הבורגנים", "תמיד אותו חלום" ו"ילדי ראש הממשלה"), התרחקה בשנים האחרונות מהעשייה המפרכת והתמקדה בטיפול בשיטת הנשימה המעגלית (ריברסינג). לעולם המשחק היא חוזרת לעתים. עכשיו זו אחת מהפעמים הללו.
נראה כי לא במקרה לוהקה השחקנית שמעולם לא חששה להביא את דעותיה השמאלניות למחזה "חמדת אבות". "בהצגה ראש הממשלה סובל מצניחת אשכים", היא מספרת. "אבא שלו סבל ממחלה דומה, הסתבך באשכיו ונפל למותו. הוא רוצה להנציח את האבא ולהקים מכון מחקר לתחום, אבל בגלל שאין מספיק שטחים צריך לספח. אז הוא עושה כל מיני תחבולות כדי לגייס שרים בעד הסיפוח".
וינו־אלעד מגלמת בהצגה את שרת החינוך. "יש לה אג'נדה מזרחית מובהקת, והיא מתעקשת להכניס את מורשת אביה, נגן עוּד מחונן שלא קיבל את המקום הראוי לו", היא מספרת על הדמות. "היא עושה מה שצריך כדי לשרוד פוליטית, וכמו מה שאנחנו רגילים לראות: אג'נדה לחוד וכיסא לחוד".
את קריירת המשחק התחילה וינו־אלעד (48) בלהקת הנוער הפופולרית "צעירי תל אביב". "הלהקה הצילה את חיי", היא אומרת. "היא הכניסה תוכן, יצירה וייעוד לחיים שלי. אני לא יודעת מה היה קורה לי אם לא הייתי שם. בטח הייתי מבזבזת הרבה זמן על חיפוש, רק שאני לא בטוחה שכל החיפושים שלי היו שומרים אותי בטוחה".
לתהילה היא זכתה כשהשתתפה בתחילת שנות 2000 בסדרה המצליחה "הבורגנים", שממנה יצא גם החידוש לשיר "דרכנו" של דני בסן. "זה היה מפתיע. אף אחד לא העלה על דעתו שהשיר יהיה הצלחה כל כך גדולה", היא מודה. "שמחתי וקיוויתי שהשיר יעזור לי להוציא עוד שירים, כי תמיד אהבתי לשיר - אבל זה לא עזר".
לפני כשלוש שנים קיבלה וינו־אלעד הודעה ששינתה את חייה והכריחה אותה לצאת לדרך חדשה: פיטורים מתיאטרון הקאמרי. "ההפקות שהייתי בהן עמדו לרדת ולא נמצא לי תפקיד חדש", היא מספרת. "זה היה אחרי רצף של שבע שנים בקאמרי, 27 הצגות בחודש, כל חודש, כל שנה. ההודעה הגיעה בול בזמן. שבעתי, שלא לומר נמאס לי ממש. הפיטורים הכריחו אותי לחפש אפיקים חדשים, וגיליתי את טכניקת הנשימה המעגלית. זו מתנת חיים. במובן הכלכלי הם השתנו לרעה, ובמובנים אחרים הם נפלאים".
"נשכבתי והתחלתי לנשום. לא עברו 30 שניות והידיים שלי נתפסו. צחקתי ובכיתי ביחד. עברתי חזיונות ותחושות. אחרי שזה נגמר והגיע זמן הנירוונה, פקחתי עיניים והיה לי ברור שאין מצב שאני לא לומדת את הכלי הזה. שאני חייבת לעשות את זה לכל האנשים שאני אוהבת. התחלתי קורס מטפלים וזו מתנת החיים הכי יפה שנתתי לעצמי אי פעם".
התרעות פיקוד העורף