"הייתי עם אשתי נועה בלונדון, והיא לא הבינה עד אותה נקודה למה אני כל הזמן אומר שאני רוצה למצוץ לקטורזה. ברגע שעישנו יחד הרבה סמים, היא הבינה. עם כל הרצינות שלי בנושא הזה במהלך המופע, אני חייב להבהיר לאנשים שזו מטאפורה אומנותית, כמובן. "למצוץ לקטורזה" אומר שמבחינתי, אני בשל להיות במיינסטרים. התחלתי במיינסטרים לפני כ-15 שנה, ולא הייתי קשור לשם. הייתי בגיל 22 בשיא הרייטינג, בפינת הסאטירה של יאיר לפיד (כשעוד היה אושיית טלוויזיה, ולא חבר כנסת) והייתה ציפייה ממני להיות עוד גורי אלפי, אדיר מילר או שלום אסייג. לא הרגשתי שיש נישה בתעשייה הטלוויזיונית שאני קשור אליה. דיברתי על פוליטיקה אצל לפיד למרות שלא רציתי, זה לא היה סטנדאפ אבל עשיתי את זה. זה היה מעצבן. לא בשביל זה עבדתי כל כך הרבה זמן על החומרים שלי בסטנדאפ".
"גם בספיישל הקודם, "טעים ומתוק" אתה לא יודע מה עומד מאחורי השם עד הסוף, שהשיר מופיע כחלק מבדיחה. בחירת השמות אצלי היא תמיד מכוונת. קראתי לספיישל הראשון שלי, "הדבר האמיתי", כי ככה רציתי שהקהל ירגיש - צפייה במופע אמיתי, ולא קטע או מוצר טלוויזיוני. אחת הסיבות שרציתי לדבר על הנושא הזה (פסיכופתיה) ולבנות את פלטת הצבעים הרחבה של מה זה להיות פסיכופת. ידעתי שהציפייה של כולם הייתה למעין "טעים ומתוק 2". כולם ציפו לעוד מעשיות סטלה עם חברים שלי, ורצוי שיהיו באמסטרדם. לא רציתי לתת את זה, כי רציתי להעביר את המסרים שלי, ולהצחיק איתם, גם אם הם לא עומדים באותה השורה עם התדמית שייצרתי לעצמי בספיישלים הקודמים. מבחינתי, המאבק האמיתי הוא לדעת מה הקהל צריך, יותר מאשר מה הוא רוצה".
התרעות פיקוד העורף