"בדיוק הייתי בעריכה האחרונה של קובץ הסיפורים שלי 'תל של אביב' לקראת העלתו במהדורה דיגיטלית בהוצאת 'עברית'", חן ממשיך את דבריה. "כשכתבתי, לא חשבתי שאחד הסיפורים ייהפך לסרטון".
נסיבות ההיכרות שלה - מעצבת בת יחידה למעצבים ממוסקבה, זמן קצר לאחר עלייתה ארצה ב-2001 - עם חן נראות כלקוחות ממחזה של חנוך לוין. "הכרנו בטעות", היא מציינת כשני עשורים אחרי. "רועי ראה אותי במקרה בבית-קפה ואמר די בקול רם: 'או, יושבת פה מישהי יפה; יהיה לנו רומן!' לא הבנתי מילה..."
"חברים הזמינו אותי לבית-קפה, לחגוג את יום ההולדת שלי", נזכר חן. "תבוא, נדבר, נשתה יין', אמרו. "באתי וישבה שם מישהי שלא הכרתי, עולה חדשה כזאת. 'רועי, זה הרומן שלך!', אמרתי לעצמי בבדיחות הדעת. כעבור שבוע כבר גרנו יחד..."
אם פולינה היא "רוסייה" מבטן ומלידה, אצל רועי, בן להורים מזרחיים - אב יהלומן, אם בענף התיירות - הרוסיות היא נרכשת, כשבגיל 16, בצעד מוזר משהו, למד רוסית באופן אוטודידקטי, מה שהיווה מפתח לכל חייו מאז. "הגעתי לכך מתוך אהבת הספרות בשפה הזאת", הוא מעיד. "מכיוון שאז עדיין לא הצלחתי להתחבר לספרות העברית, יצאתי למסע הגירה מהארץ מבלי לצאת ממנה".
עם השנים נהיה חן יד-ימינו של הבמאי יבגני אריה, המנהל האמנותי הכל-יכול של גשר. כשחן נשאל כיצד הצליח להבקיע את החומה של אריה, הוא משיב: "יבגני הוא איש קשה וזה חלק מהיופי שלו. למרות הקושי, נוצר בינינו חיבור מקצועי ואישי חזק".
חלק ניכר מהרפרטואר של גשר בא מחן - כמתרגם, כמעבד וכמחזאי, בנוסף למשרתו כדרמטורג של התיאטרון. "אני מחפש תמיד משהו שיהיה רלוונטי ללב של הקהל", הוא מספר ומתפלל ש"תסתלק לה הקורונה ונוכל לעבוד על הצגת ילדים שכתבתי בהשראת סיפורי רבי נחמן". "נראה לי, שילדים יוכלו להיות טובים יותר אם יכירו את המעשיות שלו", הוא חושב.
אין לדעת מתי יגיע רבי נחמן לגשר. "התיאטרון חטף מכה אנושה ויש דימום פנימי וחיצוני", הוא מצר. "לא נראה שמישהו מהממשלה, או מסביבתה, יבוא למשות את התיאטרון מהמים העמוקים שבהם שקע. בארצות אחרות מוצאים פתרונות אפילו בימי קורונה ואילו תיאטרון גשר נעול על מנעול ועל בריח. לולא המענקים לא היינו שורדים. בלעדיהם לא היה לנו עם מה לשלם על אוכל, חשמל ומשכנתא".
"אני בטוחה שבחוץ-לארץ זה לא ככה", מעירה אדמוב ואיננה מוצאת נחמה בהערתה.
"יש גם האשמה פנימית שלנו את עצמנו, חשבון נפש שעלינו לעשות", מפתיע האיש שלה. "כלומר, האם התיאטרון נחוץ לנו - אפשר לשאול - ואיך הוא נחוץ לנו ומה נלמד לגביו מהקורונה. ואיפה היינו לפני זה, כשהתיאטרון הפך למפלצת שנוסעת ב'ואנים' להיכלי תרבות. איפה התיאטרון האמיתי, זאת השאלה שיש לשאול. איפה התיאטרון הפנימי של כל אחד".
התרעות פיקוד העורף