עד פרישתה מהבמה הותירה רושם עז על באי התיאטרון, שלא נמחה

פרולוג

בשנת 1960 סערה וגעשה הארץ בגלל ילד בן 8 שקראו לו יוסל'ה שוחמכר. שלוש שנים קודם לכן הוא עלה לארץ מברית המועצות עם אמו אידה, אביו אלתר ואחותו זיוה. בגלל קשיי קליטה שלחו ההורים את בתם לפנימייה דתית. את הבן, יוסל'ה, שלחו לסבו נחמן שטרקס. כעבור זמן מה, כשהשתפר המצב הכלכלי של ההורים, הם ביקשו מהסבא שיחזיר את יוסל'ה, אבל הוא סירב.

לפי השמועות, נאמר לו שההורים רוצים לחזור לרוסיה עם יוסל'ה ובכך יוציאו אותו לשמד. הסבא ובנו, שלום שטרקס, דודו של יוסל'ה, החביאו את הילד. הם אמרו לו שהוריו רוצים להחזיר אותו לרוסיה ושכנעו אותו לשתף עמם פעולה. יוסל'ה שוחמכר הוחבא במקומות שונים בארץ, בין השאר בראשון לציון, ירושלים, צפת, בני ברק ובמושב קוממיות. החיפושים אחריו עלו בתוהו.

בית המשפט העליון הורה לסב להשיב את הילד עד 15 בפברואר, אולם הסב סירב, גם לאחר שנכלא. ב־21 ביוני 1960 הוברח שוחמכר לחו"ל כשהוא מחופש לילדה.

בשנת 1960 הייתי בן 15 וביחד עם תלמידי בתי ספר ברחבי הארץ הרעשנו את המדינה בקריאות ובהפגנות "איפה יוסל'ה?". הייתי חבר במועצת התלמידים הארצית למען יוסל'ה שוחמכר. נפגשנו עם חברי כנסת, אישי ציבור, סופרים, אומנים ואנשי רוח. בלהט הנעורים ובעודף אדרנלין הנעורים שלנו היינו בטוחים שמה שלא יעשו איסר הראל והמוסד, נעשה אנחנו.

ואז החלטנו לקיים את אם כל ההפגנות. המקום שנבחר היה אולם קולנוע "מקסים" בתל אביב. טוב, זה היה הכי גדול שיכולנו לחשוב עליו. עובדה, האולם היה מלא.

כשאמא של יוסל'ה זעקה ביידיש "אבא, תחזיר לי את הבן שלי!", לא נשארה עין יבשה באולם.

ואז עלתה לבמה אישה גבוהה ויפה. היא קראה סיפור על נשר שחוטף תינוק ונושא אותו בציפורניו עד לפסגת הר גבוה. האם הגיבורה נאבקת ברוחות ובסלעים, נפצעת, ובשארית כוחותיה מגיעה לקן הנשרים ומחלצת את תינוקה מציפורני הנשר. ראיתי אותה מאז בהמון תפקידים. אבל את הפעם הראשונה שראיתי את בתיה לנצט אני לא יכול לשכוח.

תמונה ראשונה

אבל כדי לחזור להתחלה, צריך לחזור להרצליה. אל המפגש הראשון שלה עם הבמה, שהיה דווקא טראומטי ולא בישר את ההמשך הכל כך מוצלח. לנצט הייתה ילדה קטנה ששיחקה בהצגת ילדים תפקיד של חסידה העומדת על רגל אחת. כשהילד ששיחק את הזאב נכנס לבמה, היא נבהלה וברחה מהבמה.

"התפנית קרתה כעבור זמן, כשהוריי יצאו לאירוע האחד במאי", סיפרה ליעקב בר־און ב"מעריב". "מבית הפועלים במושבה שמעתי קולות. כשהצצתי פנימה, ראיתי איזו גברת מקריאה שיר אנטי־מלחמתי של אלכסנדר פן. זו הייתה השחקנית מרים ברנשטיין־כהן".

"'כמוה אני רוצה להיות', אמרתי להוריי. לא הרפיתי מהם עד שהביאו אותי אליה, לתל אביב, כדי שתלמד אותי להיות שחקנית".

תמונה שנייה

היא הייתה הכוכבת הבלתי מעורערת של התיאטרון הקאמרי, עד שנאלצה לחלוק את התואר כשהצטרפו אליה שתי הגרציות הגדולות: חנה מרון ואורנה פורת.

לימים, כשפרשה מהבמה אל עבודת השם, אמרה "לא הייתי מעורבת חברתית, אבל פה ושם הבינותי שיש במרחב החברתי בתיאטרון את נושא אורנה–חנה". היא, בדרכה שלה זכתה בפרס שחקנית השנה על תפקידה הבלתי נשכח ב"ירמה" של לורקה, ושנה אחרי כן על "מלאך האבן" של תומאס וולף. את שתיהן ביים פיטר פריי.

אתנחתא

---

תמונה שלישית

"דרכי אל הדת הייתה מאוד איטית. באתי אליה ממרחקים של אידיאלים קומוניסטיים ברוח של שוויון, אף על פי שאף פעם לא הייתי קומוניסטית ממש. הייתי בתהיות בעקבות השואה, עד שבמהלך שהות בפריז נגלה לי האור בהרצאות על יהדות ששמעתי מהרב יהודה ליאון אשכנזי, המכונה 'מאניטו'. כשעלה לירושלים, עברתי בעקבותיו לרובע היהודי בעיר העתיקה, וממנה הגעתי לפני יותר מ־30 שנה לטבריה דרך צפת". (מתוך ראיון עם יעקב בר־און / "מעריב", פברואר 2019)

זה היה ב־1968. היא קיבלה מלגה מהממשל הצרפתי להכרת התרבות הצרפתית, ויצאה לשהות של שנה בפריז. במהלך שהותה שם ביקרה בהרצאות שערך הרב יהודה ליאון אשכנזי."אני באה למאניטו ללמוד תורה", סיפרה לדן מרגלית, "ואני פוגשת רמה של חשיבה שלא פגשתי בחיי, בכל פגישותיי עם גדולי ישראל וגדולים בעולם. משוררים, סופרים. הרבה מעל לרוחני".

ואז החלה ההתנתקות מהבמה. "היינו מקבלים כרטיסים להצגות גם אם לא השתתפנו בהן. אני כבר לומדת בירושלים ואני מקבלת כדרכי את הכרטיסים לאיזו הצגה בתיאטרון הקאמרי. עומדת לבד בחדר ואומרת בקול רם - אני מדברת הרבה בקול רם עם עצמי - אוי ואבוי, ביום רביעי זה השיעור בפרשת השבוע של מאניטו. ואני אומרת לעצמי: אל תגידי אוי ואבוי, תגידי מה מעניין אותך. התיאטרון או השיעור. השיעור כמובן. אז אם השיעור, כבר אין לך בעיות. שמתי את ההזמנות ולא הלכתי".

תמונה רביעית

אפילוג

בתיה לנצט, אחרונת המייסדים של התיאטרון הקאמרי, שנולדה היום לפני 99 שנים ונפטרה לפני כחצי שנה, השאירה שתי בנות: ליאנה ומיכל החרדית, 13 נכדים ולמעלה מ־20 נינים. אבל אני תמיד אזכור אותה בתפקיד ירמה העקרה, זו שתשוקתה וזעקתה המשוועת לפרי בטן הרעידה את הקהל.