חוקרת הספרות והמתרגמת ד"ר בלהה רובינשטיין ממצה עד תום את אימרת "לעולם לא מאוחר". זאת, מעבר לגיל 84, שבכלל לא ניכר בה, היא תשיק הערב ב"פסטיבל מקור", פסטיבל הקריאה של תיאטרון חיפה, קריירה חדשה של מחזאית, כשהמחזה שלה "אהבה אסורה" יפתח את הפסטיבל. "הגיל לא קובע", היא מאמינה. "אני כמו הגוזל שבשיר של אריק איינשטיין אומרים לו 'עוף!' - ואני עפה לאן שאני רוצה".
רובינשטיין היא בתו האמצעית של הסופר יהושע בר-יוסף. לדבריה, הוא כמו חילק את ה"ממלכה" לשלושה. בעוד שלבכורו, יוסף, ייעד קריירה (מבורכת!) של מחזאי ולבנו הצעיר, יצחק, ייעד קריירה של סופר בתחום הסיפור הקצר והנובלה, "אותי הוא ניתב לכיוון הספרות המחקרית, שממנה הגעתי לתרגום".
כמתרגמת חרוצה של יצחק בשביס-זינגר (8 ספרים ועוד ידה נטויה), המחזה שלה נכתב כמחווה של הוקרה לסיפורו "חורבן קרשב", שאותו היא תרגמה כבר בשנת 2000. ברם, לו חתן פרס הנובל היה נחשף למחזה שלה, קרוב לוודאי שהיה מבחין בכך שהוא שונה מאוד מסיפורו.
רובינשטיין: "אם בשביס-זינגר עוסק בשדים וברוחות, אצלי נקודת המוצא היא המיניות שאדם וחוה נחשפו אליה כשטעמו בגן העדן את הפרי האסור, הוא פרי עץ הדעת. רבים סבורים שזה היה תפוח, אבל לדעתי זו הייתה תאנה. מי שטעם מהפרי הזה יודע כמה שהוא סקסי".
כאמור, זהו לה מחזה-ביכורים - אבל נמנע ממנה להיות נוכחת בחזרות. אכן, יד הקורונה הייתה במעל. "דליה שימקו, במאית ההצגה, אכן הציעה לי לבוא אליהן, אבל כמי ששייכת מחמת גילי לקבוצת סיכון ורוצה להמשיך לחיות וליצור, העדפתי לא להסתכן", היא מספרת. "ממילא אני סומכת על דליה, ששמחתי על שהוטל עליה לביים את ההצגה".
השורשים הג'ינג'יים-המשפחתיים של רובינשטיין קופצים כשיוצאת לי שאלה אם לעומת ספרי המחקר שלה, וכעת עם המחזה, בתרגומיה היא משרתת את יצירתם של אחרים.
"אני לא מסכימה אתך!", היא מוחה. "מתרגם הוא מי שלוקח יצירה ובונה אותה מחדש. אם מתרגם הוא משרת של מישהו, לטעמי הוא לא מתרגם. תרגום ספרותי הוא תחום יצירתי בפני עצמו".
התרעות פיקוד העורף