כשדפנה דקל הוציאה בפברואר 2020 את שירה החדש “בלי לחשוש”, שכתב והלחין עבורה שותפה המוזיקלי לדרך עמית צח, היא לא העלתה בדעתה כי בתוך זמן קצר, עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל, הוא יהפוך לרלוונטי מתמיד.
עם החזרה לשגרה, דקל שבה אף היא לבמה, ולמעשה נמצאת באחת התקופות הפורחות בחייה: מאז חודש פברואר האחרון היא משחקת לצד אלון אופיר ברימייק של תיאטרון חיפה להצגה הידועה מהסיקסטיז “שוק המציאות”, קברט מוזיקלי משירי נתן אלתרמן, בהלחנתם של משה וילנסקי וסשה ארגוב ובבימויו של שוקי וגנר. “במהלך החזרות היו לי חששות מאיך שההצגה תתקבל”, היא מודה.
הרומן התיאטרלי של דקל עם אלתרמן לא נגמר ב”שוק המציאות”. לאחרונה היא הצטרפה לקאסט ההצגה “עוד חוזר הניגון” בתיאטרון הבימה, המוקדשת לחייו ולשיריו של המשורר הידוע.
“הבמאי משה קפטן פנה אליי להצטרף להפקה כשהייתי ב’שוק המציאות’, אבל בגלל שהתאריכים של ‘עוד חוזר הניגון’ התנגשו עם התאריכים של ‘שוק המציאות’ זה לא התאפשר וויתרתי על התפקיד”, היא מספרת.
“קצת אחרי שההצגה עלתה, הוא פנה אליי שוב ואמר לי: ‘תקשיבי, עם כל הקורונה והבידודים אני פוחד לקחת סיכון וחייב שיהיו לי ‘דאבלים’ (שחקני גיבוי) לתפקידים הראשיים’. כך נוצר מצב שאני עושה דאבלים עם ריקי גל, שמגלמת את צילה בינדר, המאהבת של אלתרמן, ועם שלומית אהרון, שמגלמת את אשתו רחל מרכוס. כלומר אני לומדת את התפקידים של אשתו ושל הפילגש שלו. זה פיצול אישיות נוראי.
"תוסיף לכך את העובדה שאני גם מופיעה עם המופע שלי, מקליטה שירים ומשתתפת בשלל פרויקטים מוזיקליים לצד צילומים לסדרה. הנוכחות שלי בבית עכשיו היא באמת מינימלית, וכשאני בבית אני לומדת המון. אבל אני מקווה שזו רק התקופה הזו כי ברגע שכל התפקידים יתיישבו כמו שצריך בגוף ועם לוח זמנים נכון – הכל יהיה בסדר”.
דקל (55), נולדה וגדלה באשדוד למשפחה יוצאת תימן. את דרכה החלה בלהקת הנוער העירונית של אשדוד (“פשוש”) ואת שירותה הצבאי עשתה בלהקת הנח”ל.
היא פרצה לראשונה במחזמר “סאלח שבתי” (1988). בשנת 1989 הוציאה את אלבומה הראשון, שבלט בלהיטים “הצילו” (“מי יציל את הבית שלי”), “שירה של ירמה” ו”תמונות בחושך”. בשנות ה־90 כבר הפכה לאחת הכוכבות הגדולות בישראל, עם השתתפות בפסטיבלים בינלאומיים, ייצוגנו באירוויזיון עם “זה רק ספורט” והנחייתו בארץ בשנת 1999 והקלטת להיטים כמו “מה קרה”, “אני המים, אני הסלע” והקאבר המוצלח ל”אחכה לך” של “הנשמות הטהורות”.
בד בבד שיחקה בסרטים, ובעיקר ביססה את מעמדה ככוכבת ילדים: היא השתתפה בתוכנית הקאלט “פלאי קלעים”, הוציאה קלטות ותוכניות לילדים (“זרעים של מסטיק”, “דפנה ודודידו”) והשתתפה בהצגות לילדים.
באמצע שנות ה־30 לחייה החליטה לחזור לעולם המבוגרים. “בגיל 35 אמרתי לאמרגן שלי שלמה צח שאני פורשת מעולם הילדים”, היא משחזרת.
“זו הולכת להיות סדרה חזקה, ואני מחכה כל כך שהיא תצא כבר”, אומרת דקל. “אני מגלמת שם אמא תימנייה, והדמות שלי מסננת קללות עסיסיות בתימנית, מה שגרם לי לשמוע פתאום בזיכרון את סבתא שלי”.
לצד עיסוקיה הרבים, דקל מטפחת גם את הקריירה המוזיקלית שלה, ובשנים האחרונות משתפת פעולה כאמור עם המוזיקאי עמית צח, המתגורר בניו יורק. “רוב העבודה שלנו היא בעצם דרך הזום”, היא אומרת. “אנחנו קובעים סשנים של שעתיים־שלוש בזום ועובדים על השירים”.
בחודש אוגוסט האחרון היא הוציאה את השיר “מה אתה אומר”, שכתב והלחין צח. בקליפ שלו היא עוטה שלל תחפושות משל הייתה כוכבת אינסטגרם. “הרעיון לשיר נולד כשעמית ואני התחלנו לדון בנושא של מציאות זוגיות בתקופה העכשווית", היא מספרת.
"אפשר היה לדאוג לאנשים מהתחום הזה שמספקים מזור לנשמה. אי אפשר באמת בלי אמנות ואתה רואה את זה: האולמות מלאים, אנשים רוצים לשמוע מוזיקה, אנשים רוצים לראות סרטים, אנשים רוצים להגיע לתיאטרון. זה לא משהו שאפשר לחיות בלעדיו, ואי אפשר ברגע של משבר לבעוט בדבר הזה ולשכוח את כל המוני האנשים שעוסקים במלאכה”.
התרעות פיקוד העורף