בשנת 2005 היה השחקן עידו מוסרי בשנותיו הראשונות בתיאטרון "גשר", כשהבמאי ומנהל התיאטרון יבגני אריה העניק לו את אחד התפקידים המאתגרים - גדול המשוררים הרוסיים מהמאה ה־19, אלכסנדר פושקין. היה זה בהצגה "וריאציות לתיאטרון ולתזמורת", שחלקה כבוד לפזמונים הרוסיים הידועים. "חשבתי שיבגני טעה כשנתן לשחרחר כמוני לגלם את תפקיד הביאליק של רוסיה, אבל הוא התעקש שפושקין היה נמוך כמוני ועדיין כל הבנות רצו אותו", מספר מוסרי. "זו הייתה ההזדמנות הראשונה שניתנה לי לחוות ולשחק את פושקין, גם אם בסצינה אחת, והבנתי שיש דמיון פיזי בין פושקין הענק הרוסי לביני".
השבוע, לאחר אפיזודה של כמה שנים בתיאטרון "הקאמרי", שב מוסרי לגשר ויגלם את דמותו של פושקין בהצגה החדשה "אונייגין. הערות שוליים". ההצגה, בבימויו של הבמאי הלטבי עטור הפרסים אלביס הרמניס, מגוללת סיפור אהבה, הוללות, אכזבות, יצרים והתבגרות של צעיר בן אצולה ברוסיה של המאה ה־19. לצד מוסרי כפושקין, הקאסט המשובח כולל את שלומי ברטונוב (המגלם את אונייגין), פיראס נסאר, לנה פרייפלד ונעמה מנור.
"זו אומנם ההזדמנות השנייה שלי לגלם את פושקין, אבל הראשונה הרצינית", מסביר מוסרי. "כל השחקנים בהצגה, ואני הראשון שעולה לבמה, מגלמים תחילה את עצמם ואחרי כן נכנסים לדמויות. אני מתחיל את ההצגה כעידו, לבוש בבגדים מודרניים ונכנס בהדרגה לדמות של פושקין".
90 מיליון דולר
מוסרי (43), אחד השחקנים המוערכים בישראל, חי ונושם במה מגיל 9, אז החל להשתתף בתוכניות טלוויזיה ולקח חלק בהצגה "המלך ואני". אחר כך הפך לכוכב נוער כשהשתתף בתוכניות הפופולריות בערוץ הראשון "תופסים ראש" ו"עניין של זמן". במסגרת חברותו בלהקת הנוער "צעירי תל אביב" השתתף בתוכנית "לא כולל שירות", לצד אחיו הגדול, השחקן והמגיש טל מוסרי.
"הייתי ילד פלא כזה", הוא נזכר. "תמיד היו שמים אותי בפרונט, עם השואו המוחצן שלי. לחוות הצלחה, פרסום וחשיפה בגיל צעיר, בממדים שאני זכיתי להם ושגם אחי זכה להם, השפיע עליי בדרכים שונות. כשאני מסתכל לאחור, אני גאה בדרך שעשיתי ואני שמח שאני ממשיך כבר 34 שנים בדרך בלתי מתפשרת בהתפתחות שלי כשחקן, כי בסופו של דבר זה מה שהנחה ומנחה אותי עד היום".
את שירותו הצבאי עשה בתיאטרון צה"ל ועם שחרורו פנה ללימודי משחק בבית הספר למשחק של ניסן נתיב. עם סיום לימודיו החל לשחק בתיאטראות, בתפקידים שביססו את מעמדו כשחקן תיאטרון רבגוני, כישרוני ומוערך. במקביל, טיפח קריירת משחק גם על המסך הגדול, שהגיעה לשיא בשנת 2008 כשגילם את סוחר האלקטרוניקה אורי שולמסון בסרטו ההוליוודי של אדם סנדלר – "אל תתעסקו עם הזוהן". "זה היה סרט עם תקציב של 90 מיליון דולר ואדם סנדלר, רוברט סמייגל וג'אד אפאטו, יוצרי הסרט, שכרו את שירותיה של מלהקת ישראלית כי רצו כמה שיותר שחקנים ישראלים בשביל האותנטיות", הוא מספר. "הם קיימו אודישנים וזכיתי בתפקיד".
רעב עצום לדרמה
בשנים האחרונות זוכה מוסרי להצלחה כאחד מצוות השחקנים הקבוע של סדרת הסאטירה הפופולרית זוכת פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה "היהודים באים", שתעלה בקרוב בעונה חמישית. "אני מברך על הפרויקט הזה", הוא אומר. "לא היה לי ספק שהוא יצליח, כי מדובר בפרויקט איכותי וטוב".
עם התיאטרון, הקולנוע וסדרת הסאטירה, למוסרי זה לא מספיק: "יש לי רעב עצום לדרמה, תחום שאני מרגיש כמעט בוסרי בו כשחקן למרות הרזומה העשיר שלי. מלבד ב'יהודים באים', לא רואים אותי בסדרות. זה בסדר, אני לא בא בטענות, זה בטח קשור לבשלות שלי ואני לא מפנה את החצים החוצה. עדיין לא קיבלתי מספיק הזדמנויות וצריכה להיות הזדמנות אחת שבה אוכיח את עצמי. השאיפה שלי היא לקבל תפקיד אופי דרמטי על המסך. נכון שזו מלאכה שונה לגמרי מתיאטרון, אבל אני מאמין שאני יכול לה ומחכה להזדמנויות".
אם יש נקודה בקריירה שלו שמוסרי קצת מצר עליה זו המוזיקה. אומנם הוא שר מפעם לפעם על הבמה, אך כמי שבגיל 9 כבר החל לכתוב, להלחין ולשיר משיריו, הוא מרגיש שקצת הזניח את האפיק הזה. "נולדתי עם כישרון מוזיקלי, והכישרון בא מאמא שלי, ששירתה בלהקת פיקוד מרכז", הוא אומר. "אני עובד הרבה כשחקן עם חוש השמיעה, אבל אני לא מוזיקאי מלומד".
כרגע אין לו זמן לעסוק במוזיקה, כשהוא עסוק עם "היהודים באים", "שישו ושמחו", הפרסומת החדשה ל"פסק זמן" ולא פחות משש הפקות בגשר שבהן הוא משחק במקביל: "אונייגין. הערות שוליים", "במנהרה", "רווקים ורווקות", "יאקיש ופופצ'ה", "האוצר מתחת לגשר" ו"ילד תיאטרון", מופע קברט שנולד בתקופת הקורונה ובו הוא סוקר את שנות הקריירה שלו, מראשית דרכו ועד היום.
"הקורונה תפסה אותי אחרי שסיימנו לצלם את העונה הרביעית של 'היהודים באים'", הוא אומר. "הרגשתי שקיבלתי זמן למנוחה. אבל אחרי חודשיים התחלתי לטפס על הקירות, ואז בא הרעיון ל'ילד תיאטרון', הרבה בזכותה של מנכ"לית התיאטרון לנה קריינדלין. הפכתי את הלימון ללימונדה. מאותו רגע הקורונה עברה לי מהר כי הייתי בעשייה. המחזה הוא סיפור עם מוסר השכל, שמתאר את החוויות וההיבטים הפסיכולוגיים שלהן מהילדות ועד היום. ההתפתחות, ההתפכחות, העליות והמורדות".
התרעות פיקוד העורף