"האמהות שינתה את חיי": השחקנית טל צדקוני מספרת על הרגע בו עזבה את הבמה

פברואר 2002, לפני 20 שנה. במרכז שורת השחקנים הקדים לקהל בתום הבכורה החגיגית של ההצגה “יומנה של אנה פרנק” בתיאטרון הבימה ניצבת השחקנית הצעירה טל צדקוני, שזוכה לתשואות הקהל במה שיהפוך לאחד הרגעים הבלתי נשכחים בחייה. כיום, למרבה ההפתעה, היא החליפה את הבמה בעבודה בצהרון, לצד השחקנית והזמרת לילך כספי. “אני עוד אחזור”, היא מבטיחה.

צדקוני גדלה בקיבוץ עין גב, השנייה מבין ארבע בנותיהם של הורים עם זיקה לאמנות. “הייתה לי ילדות נפלאה, אבל אי אפשר לפתח קריירת משחק ממקום כל כך רחוק”, היא אומרת. בקיבוץ רקדה מילדות מחול, ואת שנת השירות לפני הצבא העבירה בהדרכה בקן הנוער העובד והלומד, שם הכירה את בעלה, מאור, בן קיבוץ דורות.

בניגוד לאחרים, צדקוני העדיפה שירות צבאי שאינו בלהקה צבאית או בתיאטרון צה”ל. “כבתו של אחד הלוחמים בגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים וכאחות של קצינה בדרגת סגן אלוף, חיפשתי שירות משמעותי יותר”, היא אומרת. “את זה מצאתי בנח”ל כמפקדת מחלקה של חיילים”.

לאחר שהשתחררה ויצאה לטייל, למדה בסמינר הקיבוצים, “מקום שהתאים לי כמו כפפה ליד”. משם היא הגיעה לתפקיד קתרין בהצגה “מראה מעל הגשר” בהבימה. בן זוגה שם ובהצגות נוספות בתיאטרון הלאומי דאז היה גיא זו־ארץ. “זה היה שנים לפני שהפך למנחה טלוויזיה מצליח”, היא מספרת. “אני זוכרת את גיא כשחקן צעיר ורעב, מלא כישרון ועם רצון להוכיח את עצמו. בשבילי הוא היה פרטנר כיפי על הבמה”.