ביום שבת צפיתי בתאטרון אלפא, ביחד עם חברי מדור סדנאות - בית ספר למשחק, בהצגה ״מלח הארץ״ בבימויו של דור פלס ובעיבודה של טלי יצחקי. בבית האב הישן ומלא החפצים מתכנסים בני המשפחה לטיפול בעיזבון, אך השלדים שבבית, בסביבתו ובתוכם, פורצים ועולים ולא נותנים מנוח. וכמו הציקדות שקבורות באדמה במשך שנים רבות, ועולות למעלה פעם אחת אחרונה במחול עוצמתי ומטורף עד סופם הבלתי נמנע, כך גם הסודות, השקרים, ההסתרות, הקנאה והתסכול. ומעל לכל זה, מתגלה אמת מכוערת, קשה לעיכול ובלתי נתפסת על אב המשפחה, שמחלחלת למשפחה כולה.
ונשאלות השאלות, עד כמה הדעות שלנו מושפעות מהדרך שבה גדלנו וחונכנו? עד כמה הוטמעו עמוק בתוכנו ערכים ודעות שאולי אנחנו אפילו לא חושבים שקיימים בנו? כמה הגנטיקה משפיעה על הבחירות המוסריות שלנו? האם עץ ששורשיו רקובים יכול לעמוד איתן בסערות? האם אפשר להחזיר את השלדים למקומם כאילו דבר לא קרה?
ואת כל העומק והכובד הזה, הצליחו הבמאי וצוות השחקנים והשחקניות המופלא להעביר לקהל בדרך מרתקת, מטלטלת, וגם משעשעת לעיתים, ששואבת אותנו לתוך הסחרור המשפחתי. במשפחה הזאת אין צודק וטועה. על כולם אפשר לכעוס, אבל עם כולם אפשר גם להזדהות. וזה הקסם האמיתי. ההבנה שאין שחור ולבן, ולא כל מה שנראה כלפי חוץ הוא אכן אמת לאמיתה. בשורה התחתונה, משחק מעולה ובימוי גאוני. רוצו לראות!
עיבוד טלי יצחקי למחזה appropriate מאת ברנדן ג׳ייקובס ג׳נקינס
התרעות פיקוד העורף