קשה להאמין, אבל עוד שישה ימים שלמים כבר מאחורינו, מפנים מקום לסוף השבוע שיכבד אותנו בנוכחותו וישכיח את הטרדות. חושבים שגם הסופ"ש לא תצליחו להתחמק מפגישה בבית קפה בשיא הפקקים, פיקניק שמשי באזור צפוף או מסעדה שהאוכל בה יתברר בהמשך כמוטל בספק? עצמו עיניים, שימו את הפלאפון בצד, ותענו במוצאי השבת - נטפליקס כאן להגשים את חלומכם הגדול: לנוח.
במהלך השבועות האחרונים, ניסיתי באופן יזום לעשות הפסקה קצרה עם דרמות טורקיות. הרגשתי, בשם כולנו, שאנחנו ברוויה כללית מהז'אנר, המאלץ אותנו לסיים סדרות ביום אחד ולבטל תוכניות הכוללות יציאה ממרחב הטלוויזיה. עד היום.
'החייט', שהיא ללא ספק הסדרה עם הכי הרבה טריגרים מרתיעים הכתובים מתחת לכותרת (קחו בחשבון), מתחילה כשחייט נודע ובעל שם פוצח במלאכת תפירת שמלה לארוסה של חבר קרוב שלו. בואו נודה על האמת, זה כבר נשמע כמו אתגר שמומלץ לא להיענות אליו, ואני אפילו לא מדברת על כמות התיקונים שיידרשו לפני הרגע הגדול.
מה שבאמת משנה את התמונה הם הסודות האפלים של החייט המדובר ושל הזוג הצעיר, שמתברר שמתערבבים האחד בשני בקטע קשה לעיכול. סקרנתי? טוב מאוד. עכשיו דמיינו את כל זה בטורקית. בהצלחה.
הכירו את ד"ר גרסיה. צעיר, כריזמתי, ספרדי כמובן, במדריד של 1936. בחירת השנים לא מקרית, ומתקשרת לתפקיד שייקח על עצמו גרסייה לעשרות השנים שאחרי - לנהל מלחמת חורמה בהתפשטות הפשיזם בעולם.
הסיפור הזה מתחיל לגמרי מבלי שתכנן, כשמיודענו מאמץ לחיקו מרגל שנפצע סמוך לביתו. משם, הוא מבין מהר מאוד את ייעודו ונאלץ להסתכן מהדורשים ברעתו, והכל רק כי ניסה למגר רעה חולה שניצבה בפתח.
מעניין, דרמטי, לפעמים מדי אבל בטוב טעם, לא חורג מגבולות התקופה והזמן, ובעיקר מאוד פוטוגני חרף הניסיון לחזור לאחור.
אחרי כל הדרמות שנתנו להן יד מבלי להתלבט לרגע, אני חושבת שהגיעה העת להקליל את האווירה. ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לצפות ברווקים ורווקות מחפשים את זה שאיתם יעמדו תחת חופה וקידושין.
הפעם אני לא משתמשת בחופה כביטוי בלבד. כאן, בניגוד לטראש האמריקאי הסטנדרטי, מחפשי החתנים והכלות הם יהודים, וזו האמונה על המלאכה היא עליזה בן שלום, המנצחת על המקהלה העליזה. סליחה על משחק המילים, לא בכוונה.
נכון, זה לא מודרני כמו שאתם ודאי מדמיינים לאחר מבט חטוף על שם הסדרה. יש שם רק גברים המשתדכים לנשים ולהיפך, ונכון, כל הפורמט הזה של השידוכים במגזר הדתי והחרדי לא תמיד חף מעניינים מעמדיים כאלה ואחרים שכדאי שירדו מסדר היום. ועדיין, זוגות חמודים שכנראה שזו הפעם הראשונה בה הם מוכנים לפתוח את לבם בנפש חפצה הם מראה שהוא לחלוטין מרענן ומסקרן, בייחוד בתקופתנו בה כמעט שום דבר לא נותר לעינינו בלבד.
מכירים את הרגע הנדיר הזה כשאתם זוכים בשעתיים תמימות של פנאי, ומחפשים פרטי וינטג' מוזרים לבית שלכם במחיר של כל הבית על מגוון חדריו? אם לא, כדאי מאוד שתתחילו כי זה די כיף, ובואו נאמר שמצאתי לכם הזדמנות טובה לסיפתח.
'מלך האספנות: המגע של גולדין' הוא חלומו של כל אגרן כפייתי מדופלם. צוות מיומן בניצוחו של קן גולדין, שמסתבר שהוא ראש של חברת מכירות פומביות, חושף בפנינו את מקורם של חפצים מסתוריים ויקרי ערך ברמה של תגליות ארכיאולוגיות.
אגב, במידה וחפצי רטרו הם לא כוס התה שלכם, הסיור המצולם בבית אפוף העתיקות ישנה את דעתכם. הכל מאוד מגניב, אם כי הרבה מעבר לתקציב שלנו במהלך השיטוטים ברשת. עדיין מעניין.
וכן, כנגד כל הסיכונים הכרוכים בדרמה תקופתית עתירת תקציב שעלולה להתברר כבזבוז מוחלט של כסף, זה הצליח. שמיניית האחים לבית בריג'רטון ודרכם אל מחוז חפצם הזוגי והמעמדי, לצד הקריינות המלווה את העלילה, הפכו לבני בית במספר בלתי מבוטל של בתי אב בישראל. בעיקר בתי אם, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. בשלוש מילים: רגה ז'אן פייג'.
באופן מוזר, גם הכמויות האדירות של הקהל לא השכילו למנוע את הגשר הרעוע ביותר בזירת הטלוויזיה והקולנוע: סדרות וסרטי המשך. ההבנה שיהיה קשה מאוד לשחזר את ההצלחה כנראה הייתה ברורה לכל מי שאי פעם יצר שובר קופות במו ידיו. ובכל זאת, אנחנו כאן עם 'בריג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט'.
בגדול, המיני סדרה שלפנינו נכנסת ספציפית לחיי האהבה של שרלוט בצעירותה, בחיבור יחסית רופף לעלילה שהותרנו מאחור. הקסם אינו אותו קסם, גם הקאסט לא זהה, והציפיות לראות עוד מאותו דבר מופלא מתבדות אחרי רגע. מסקנה: אם לא בטוחים שמדובר בסנסציה, שוב, לא עושים סדרות המשך. הוראות אלה נכתבו ברייטינג נמוך וביקורות פושרות.
התרעות פיקוד העורף