"טלגראס: המרד של עמוס", יס דוקו

לתוך ביקוש גדול של סטלנים וחולים שלא קיבל תשובה מהמדינה נכנס עמוס דב סילבר ויסד את טלגראס. סיפורו של מורד, מילדות בבית חרדי ועד למאסר ומשפט על סחר בסמים.

וידוי לא מסעיר: אני מעשן קנאביס. אני מעשן כבר למעלה משלוש שנים את הירוק הריחני המענג הזה. לפרשי המשטרה הרכובים שכבר דוהרים בדרך מאיילון אל הסלון שלי, קחו בחשבון שזה חוקי, באישור היחידה לקנאביס רפואי. חבל על המאמץ שלכם, אז נא תסתובבו ותחזרו לרמוס מפגינים.

מאז שאני מעשן קנאביס רפואי, יש לי, הפלא ופלא, יותר חברים שקופצים לבקר. או מתקשרים לבקש תפרחת אחת, רק אחת, בחייך, מי כבר יידע. אני לא נותן להם. בארץ הפסיכית הזאת עוד יכולים לכלוא אותי על סחר בסמים מסוכנים. חוץ מזה שהמחיר שאני משלם מזעזע. מאות שקלים לעשרה גרם. וכבקשיש, כל שישה חודשים, מחשש שהחלמתי ועכשיו אני סתם נהנה מעישון מריחואנה, מחייבת אותי המדינה לעבור בירוקרטיה נוראית כדי לחדש את רישיון השימוש והרכישה, ולהמציא לה פעם נוספת בדיוק את אותם מסמכים שהמצאתי בפעם הקודמת, להוציא לי את הנשמה ולפסול את חלקם בדיוק כפי שפסלה פעם קודמת, ועד שסוף־סוף מתקבל האישור הנדרש - גם אם החלמתי - אני בהחלט זקוק לקנאביס רפואי להרגיע את המהומה המתרחשת בנפשי.

ואני מה שנקרא חולה קל. עד לפני מספר שנים, עוד לפני שניתנה הלגליזציה לקנאביס רפואי, נדרשו הנזקקים הסובלים ממחלות קשות לעבור ייסורי בירוקרטיה מחרידים בטרם יזכו בסם המרגיע. חלקם פשוט עשו את זה פשוט: קנו באופן לא חוקי מסוחרים ברחוב. ישראל, ארץ שונאת אזרחיה, העדיפה להתעלם מבעיה אמיתית, מחולים סובלים, ולהפוך את אזרחיה לעבריינים. הרבה יותר קל מלהתלבט, לקרוא מחקרים באותיות בלי ניקוד, להחליט. אז יאללה להתעלם.

לתוך הוואקום שיצר רפיון הידיים השלטוני הזה נכנס עמוס דב סילבר. מורד מלידה, חוזר בשאלה, מוכה טראומה משירותו הצבאי. צריך לציין - מלכתחילה סילבר “נכנס לענף" כדי למצוא שם הקלה והנאה לעצמו. הסרט “טלגראס: המרד של עמוס" מתאר את היכרותו עם המריחואנה, כיצד חמוש בכריזמה האישית שלו סחף אחריו בעזרת הרשת החברתית סטלנים - צרכני מריחואנה בנסיבות חברתיות, וכיצד משם התפתחה בטלגרם הרשת שלו “טלגראס" - הארגון המתוקתק והמסודר, והבלתי חוקי, לאספקת מריחואנה מהירה לכל דורש עד הבית.

בשיאה כללה טלגראס מאות מוכרים, אלפי צרכנים וגלגלה עשרות, ויש שטוענים מאות מיליוני שקלים. עמוס לא חשש להסתיר כי הוא העומד בראש הרשת המוכרת מריחואנה. משטרת ישראל הקצתה לא פחות מעשרות שוטרים כדי ללכוד אותו, ובשלב מסוים נאלץ עמוס להימלט מהארץ. הוא נלכד באוקראינה, ברח, שוב נלכד, הובא לארץ, ישב שלוש שנים במעצר עד ששוחרר למעצר בית. בינתיים זזו מעט גלגלי האבן בלבם של בטלני המדינה, והחבל לשימוש במריחואנה שוחרר מעט. זה כמובן לא עוצר את משפטו של עמוס דב סילבר. וזה מעצבן. מאוד מעצבן. מעצבן את החולים שזכו להקלה בעזרת המריחואנה שסיפק. ומעצבן גם אותי. הנה מתחיל לי כאב ראש מהעצבים, ואני מיד הולך לגלגל לי ג'וינט (חוקי) כדי להירגע קצת.

# לראות או לוותר: לראות. עוד שיעור באיך מדינה מתנהגת ברוע ובטיפשות, ואיך אפשר לכופף אותה.