דני דנון, התארח אמש באולפן של אופירה וברקו והוא מבין הבודדים בליכוד שעוד נענה להזמנה של הצמד. דנון, כדרכו בקודש, דיבר משני קצות הפה, ונראה כמי שנלכד ברשת של סתירות של עצמו, אחת אחרי השנייה, ורק התפלנטר יותר ויותר בהצטדקויות ותירוצים חסרי בסיס שלא מחזיקים מים.

צרות בגן עדן? הוויכוח בין לוין לנתניהו הפך מאידיאולוגי לאישי | דעה
הראשון מבין סדרת ביקורים מדיניים: נתניהו נועד עם נשיא קפריסין

כשנשאל האם תתקיים פגישה של נתניהו עם ביידן, ענה שכן, אבל בחצי פה הוסיף, שזה לא בטוח אם זה יקרה בבית הלבן או במשכן האו"ם ושבעצם, מה זה משנה? אז כן, זה משנה, כי פגישה בבית הלבן, היא סמלית ומראה לעולם שהאורח התקבל ברוב כבוד במעון הרשמי של הנשיא, ולא בארקפה בפרברי העיר.

בנימין נתניהו במסר לבני גנץ (צילום: לשכת ראש הממשלה)

כאשר נשאל איך קרה שעד עכשיו נתניהו לא הוזמן לפגישה עם הנשיא, גמגם מין תירוץ קלוש, שהדבר לא יצא לפועל בגלל לו"ז צפוף של הנשיא שלא אפשר לו. קניתם? כמובן שלא.  אז דנון, כמו דנון, שבכל זאת מנסה לא לחטוא לתדמית שבנה לעצמו של אדם מתון ואיש של אמת, ניסה להישמע אמין, והוסיף, שביידן לא ממש היה מרוצה מהרכב הממשלה, ובעיקר מהקיצוניים שבה כמו בן גביר, ולכן עיכב את הפגישה עם ראש הממשלה.

במילים אחרות, לא נעים, אבל לא נורא. במקום לקרוא לכלב בשמו ולהגיד שביידן לא רק שלא היה כל כך מרוצה, אלא ממש כעס ואפילו אמר בקול רם וצלול: "לא אזמין את ראש הממשלה בקרוב", דנון מדשדש בתוך חצאי אמיתות, שהן יותר מעצבנות משקרים גסים.

וחכו, זה לא הכל. כשנשאל על ידי ברקו, האם הוא לא חושב שזה ראוותני מדי (ובזבוז כספי ציבור) , כשראש הממשלה נוסע לקפריסין, שהיא בסך הכל 40 דק' מכאן, והוא סוחב איתו מטען של הרבה מזוודות וגווארדיה שלימה של מלווים, ענה דנון, שאם נתניהו יביא שלום עם סעודיה, מצידו שהוא יסע עם 400 מזוודות. כלומר, אם זה הלך המחשבה של אנשי הליכוד, שהמטרה מקדשת את האמצעים, אז מה הפלא שמשתלחים ומאיימים על נשיאת בית המשפט העליון ועל היועמש"ית, כי הכל מותר.

דני דנון, יוזם הוועידה העולמית ''Diplotech 2020'' (צילום: מרק ישראל סלם)
דני דנון, יוזם הוועידה העולמית ''Diplotech 2020'' (צילום: מרק ישראל סלם)

חוץ מזה, ברקו לא שאל את דנון על סעודיה. הוא ביקש את התייחסותו לגבי נסיעתו של נתניהו לקפריסין, עם כבודה מנקרת עיניים, ודנון סטה בפניה חדה לכיוון אחר בכלל, לכיוון סעודיה, מה שנקרא: לבלבל את האויב או את השואל, אך ברקו לא התבלבל והגיב: "נמאס לנו מכל גניבות הדעת" (או בשפה עממית: מכל החארטות).

דנון במעט הכוחות הווכחניים שעוד נשארו לו, ניסה להגן על נתניהו, ואמר שאם ראש הממשלה ישיג שלום עם סעודיה, הכלכלה בארץ תפרח. ברקו: לא ראיתי שהיא פרחה, אחרי השלום עם האמירויות, להיפך, המצב הכלכלי רק התדרדר יותר. דנון מצידו: מה פתאום, המצב מצוין.

מה? נזעקו אופירה וברקו: אתה חי בכלל בארץ? אתה יודע שההשקעות בהייטק הישראלי ירדו ב 60 אחוזים? ודנון: זה לא נכון. וזהו. דנון החליט שזה לא נכון, אבל לא טרח להרחיב, להסביר, לפרט או לפרש, ומי אנחנו שלא נאמין לו. אם אמר, כנראה הוא יודע משהו שאנחנו או כל בכירי ההייטק לא יודעים, ואסור לו לגלות. אולי כי ראש הממשלה אסר עליו לנדב פרטים מדויקים שמא נפקפק ברפיוטיישן של ביבי כאיש כלכלה.

ובכלל, את דנון לא מטריד המצב הכלכלי, מה שמטריד אותו שהעם לא מאוחד. הוא גם לא נראה מוטרד ששר האוצר מאיים וצועק בהפגנת הימין מול בית המשפט בירושלים, שהנשיאה חיות "שנמצאת ממש מאחורינו" (כאילו: הזהרי ותתחילי לפחד כי אנחנו ממש קרובים) שלא תעז לבטל חוק יסוד. (ואם תעז? הוא ידרוס אותה? כפי ששאל דני קושמרו במהדורת החדשות).

ומי אחראי למצב החברתי הרעוע, תמה ברקו, ודנון השיב: כולם. אך למען ההגינות וערך השוויוניות, הוסיף: שהאחריות מתחילה אצל ראש הממשלה, ושאר מנהיגי המפלגות. אופירה קלטה מיד שהיא תפסה אותו על חם: "כלומר, אתה אומר שבעצם ראש הממשלה כן אחראי? (כי מקודם, הוא אמר שהאופוזיציה אשמה שלא רוצה הידברות). ברקו העצבן שלא יכול להתאפק ממשיך ומנדנד: לא הבנתי, פעם, ביבי לא אחראי ופעם הוא כן אחראי? אולי תחליט.

דנון, בתשובה לגמרי מנותקת מהשאלה: עוד מעט יום כיפור, צריך לעשות חשבון נפש. מי, מה, מו, למה התכוון המשורר? לאלוהים פתרונים. או לביבי.

ואז הגיחה לאוויר השאלה הכי מתבקשת בימים אלה. מה תעשו, אם הבג"ץ יבטל את החוק הקשור לעילת הסבירות. דנון: מקווה שלא יקרה. ובכל זאת? התעקש הצמד. דנון, המאד ממלכתי: כמובן צריך לכבד את החלטת בג"ץ. (בכל זאת, אנחנו לא מדינה דמיקולו  - תוספת שלי).

ולא תאמינו, כאן הגיע הטוויסט. דנון לא רצה להצטייר כנחנח שמציית לבג"ץ, במקום להצטייר כמיליטנט ליכודניק שרוף, אז הוסיף בנחמדות המאפיינת אותו שאם בג"ץ ישלול את החוק, תהיה תגובה פרלמנטרית שתפעל נגד החלטת הבג"ץ.

ברקו קפץ כנשוך נחש: אבל אמרת לפני רגע שתכבדו את ההחלטה שלהם? איזה מין "לכבד" זה? ואז פנה לאופירה: "את לא רואה שהבן אדם לא יכול להוציא מהפה שלו את המילה: לכבד?

בקיצור, לא כדאי לבזבז כסף על מנוי לתיאטרון. יש לנו את ההצגה הכי טובה בעיר, בכל שבוע ושבוע אצל הצמד הפופולארי.