על השרה דיסטל אטבריאן, כתב: "כצפוי גם כעסתי, להכניס לסרט את גלית דיסטל זו טעות לדעתי, כי היא עושה שימוש נורא בפצע המזרחי כדי לקדם את עצמה ואת מנהיגה. ופה היה הקושי הגדול שלי עם הסרט. אנחנו חיים בתקופה של מלחמה גדולה על הבית, לדעתי, מלחמה על כל הערכים שלנו, והיא, דיסטל, האויב. היא לא שותפה שלי בשום דרך, להפך. היא ודומיה סוחרים בכאב שלי כדי לקדם כאן משטר שאני מפחד ממנו".
עוד הוסיף: "הייתה חסרה לי ההתייחסות הפוליטית לעובדה שמזרחי שמאלני הפך אוטומטית לבוגד, לדוד תום, לעבד, קללות שאני ואחרים מקבלים על בסיס יום יומי, בין היתר מאותה דיסטל ודומיה".
לסיום, הודה לוי כי הוא בעצמו נמצא במחלוקת פנימית: "אז האם בבואנו למחאה אנחנו חייבים להניף שני דגלים, אחד של המחאה נגד המהפכה המשטרית, והשני של מחאה נגד המחאה שמתעלמת מהחסר הזה? הרבה שאלות שצריך היה לדעתי לעסוק בהן".