אחרי מספר שבועות של חגי תשרי, אני חושבת שמצאתי את היתרון בחגים שמפציעים רק בשישי שבת. אני יודעת שעצם ההצהרה הזו עלולה להרים לא מעט גבות, אבל בהחלט יש רגע בו אתה מודה על ארוחת החג בשישי, והוא מתרחש בבוקר יום ראשון שאחרי. ההתאוששות מחגים בתצורת סופ"ש קלה במוני מונים מחגיגות באמצע השבוע, המאלצות אותך לקום לעבוד באופן ספורדי אחרי בינג' של יומיים לתוך הלילה. ולאחר המסקנה המבוססת: יש הרבה מה לצפות בו בנטפליקס בסוף השבוע הנוכחי, נצלו אותו כהלכה.
אחרי שאמרתי את כל זה, מאוד לא מפתיע שבנטפליקס הרימו את הכפפה, והפריחו לחלל האוויר דוקו בארבעה פרקים אודותיו הכוללים קטעי וידאו מן העבר, דרך הקריירה המפוארת, חיי המשפחה שכמעט בלתי אפשרי לנהל כך, והדיכאון שפקד את בקהאם אי שם ב־1998. מעניין, גם למי שממש לא אוהב כדורגל. או את ספייס גירלז.
מאחורי השם המסתורי משהו ניצבת מיה, מתבגרת בת 16 המסכמת בפרק הראשון חודשים לא מעטים של החלמה מהפרעת אכילה עמה התמודדה. וכיאה לכל מתבגר, ולצערי כיאה לכולנו, היא חשה פומו, הלוא הוא פספוס על הזמן שאבד. זו בדיוק הסיבה בגנה היא מרגישה שעליה לפצות על כל מה שהפסידה. לרוע מזלה, רבים מחבריה המשיכו הלאה בלעדיה.
בהכול ועכשיו ישנם ויכוחים המתנהלים בתוך רבים מבני הנוער: קורטוב של אשמה וביקורת עצמית, שיתאזנו בסוף עם ההבנה שכולם בעצם אותו הדבר, רק קצת אחרת. וחרף גילה של מיה, הדיון הפנימי הזה מרתק, בדיוק באותה המידה בה הוא כואב ומשחרר בו זמנית.
כך נכנסים הצופים לסיפור שמסתיים בצורה שונה לחלוטין מאיך שהתחיל, ובבסיסו יותר מדי כסף, חלום להתל בכולם, ותפילה לקתרזיס של אדם שמצא נחמה בספרים שכה אהב. וכמובן, איך לא, המשחק של בנדיקט מדהים כתמיד.
בפועל, מקריפ ככל שזה נשמע, קשה לפסול את ההשערה לפיה יש עוד חיים מחוץ לכדור הארץ. הרי ישנם עוד כוכבים וחומרים מסוגים שונים, ואפילו מצאו מים על הירח. אך האם הסדרה הנוכחית עזרה לי להאמין הרבה יותר בקיומם של חברים מכוכב אחר? אני מודה שלא ממש. צפייה בארבעת הפרקים בהחלט תחשוף בפניכם עדויות מעניינות שטרם ראיתם, ואפילו תגרום לכם להאמין הרבה יותר בהימצאותן של צורות חיים נוספות. מה שהיה חסר בדוקו הנוכחי הוא הסגירה, המסקנה, לא מוחלטת ככל שתהיה. סימן השאלה כמובן לא אמור להיפתר כליל, אבל נדמה שחוץ מעדויות וקצת קטעי קישור, לא ברור לי מהשגתי מהבהייה במסך.
התרעות פיקוד העורף