עוד שבוע חלף, כשהמצב עדיין לא נעים במיוחד בלשון המעטה. ובגלל אווירת הנכאים הכללית, גם השבוע כדאי שנעשה לעצמנו הפוגה יזומה במחשבות הבלתי פוסקות, בדאגה ליקירנו, בחשש מן הבאות או מהכל יחד, ונהנה מסדרה, מסרט טוב, מעלילה שתגרום לנו להתאהב בה בשנייה. צאו לדרך.
על קצה המזלג: מאיה, חיילת לשעבר, צופה בבעלה ג'ו נרצח דרך מצלמת וידאו שהציבו השניים כדי לפקח על המטפלת. בלי לדעת איזו תיבת פנדורה נפתחה בעקבות התיעוד, תצליח מאיה לחשוף סיפור מסתורי ואפל שבכלל קשור לאחותה, למרות שממש לא ציפתה לכך.
שמונה פרקים לפניכם, כחמישים דקות כל אחד, מה שאומר שאתם יכולים להשתלט בסוף השבוע על כל הסדרה רבתי, ועוד יישאר לכם טעם מזוקק של עוד. נשמע לי כמו רעיון טוב למרות שאני הצעתי אותו.
בדוקו שלפנינו לא רק שזה קורה, אלא כפול שניים. ובמילים אחרות: זוגות של תאומים זהים מחליטים לשנות את התזונה ואורח החיים שלהם מקצה לקצה למשך שמונה שבועות, שלאחריהם יבדקו מה זה עשה לגוף שלהם.
כיף לצפייה, ממש לא מרגישים שהזמן עובר, ובאותה נשימה עלולים לחוש אשמה על הפיצות, היין, ושאר מרעין בישין שקיבתנו פגשה לאחרונה. צרת רבים חצי נחמה.
באוקטובר 1972, קבוצת שחקני רוגבי מאורוגוואי התרסקו עם מטוס רעוע בלב הרי האנדים. מזג האוויר, כמתבקש באותו אזור גיאוגרפי, היה איום ונורא. מאחר והאסונות הקודמים שאירעו במקום לא הותירו ניצולים, הרשויות במדינה החליטו להפסיק לחפש את השחקנים שעלו על הטיסה, מבלי בכלל לדעת שיש כאלה שנותרו בחיים.
שלא תטעו מההקדמה שלי - הסרט מאוד קשה לצפייה, אבל הוא גם מלא בהרבה תקווה ברגעים באמת נוראיים. לא תתחרטו, למרות הכל.
מעניין לראות מה אנחנו כבני אדם סטנדרטיים חושבים על חיים נורמטיביים, ואיך למרות הכיוון שאליו הולכת הסדרה, היא מצליחה להפתיע שוב ושוב ללא כל התראה מוקדמת.
מאחר והצפייה מגיעה אחרי המקור, הציפייה היא למה שאנחנו זוכרים מאז, מהימים בהם היה רק בית הנייר אחד. וגם פה נפגוש את ברלין שלמדנו לאהוב, הפעם בדרך לשוד תכשיטים בשווי מיליוני יורו. לכאורה, דומה מאוד למקור.
לצערי, חוץ מקו עלילתי די דומה, הדברים שכל כך אהבנו בבית הנייר של פעם לא שוחזרו, ונדמה שבמקום להתקדם עם הסדרה נעשה פה זום אין על הנפשות הפועלות שהיה ממש לא לצורך. נו טוב, תמיד אפשר לעשות שוב בינג' על הסדרה המקורית.
התרעות פיקוד העורף