קשת 12 לא יכול היה למצוא טיימינג מוצלח ומתאים יותר לשדר את הסדרה החדשה "חולי אהבה", בייחוד בימים של מלחמה, כשכל מהדורות החדשות לא מפסיקות לעסוק בה אפילו לרגע, ומכל זווית אפשרית עד לעייפה.
על הראש של "הפטריוטים": הקאמבק של "פקין אקספרס"?
אב החטוף רותח על התאגיד ששידר את הקלטות בנו: "לא אישרתי"
אין כמו סיפור אהבה, גם אם הוא שייך לז'אנר של הרומן הרומנטי הקיצ'י והדביק, שיוכל להעניק לנו מעט הפוגה מהסחרחרת אליה נקלענו בגלל אירועי המלחמה, שיצרו אווירת דיכאון וייאוש. ריאליטי מהסוג של "האח הגדול" למשל, שמאופיין באינטריגות, ריבים וגידופים, לא יוכל לשמש כאסקפיזם מאווירת הדכדוך בה אנחנו מצויים היום. הנפש השבורה שלנו בימים אלה זקוקה למשהו רך, נעים, אוהב ומלטף, כמו המבט החודר של השחקן עמוס שקורא לתוך נשמתה של הרופאה המטפלת בו, תפקיד שמגלמת איילת זורר.
אני חייבת לציין שהסתקרנתי לגבי רינה מצליח המגלמת את תפקיד אימו של מיכה חדאד הפוליטיקאי (עמוס תמם), יותר מאשר לגבי שאר השחקנים. באחד הראיונות שהעניק על הסדרה, אמר עליה תמם שהיא שחקנית מצוינת. חיכיתי בציפייה לראות את מצוינותה, וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
חשבתי שמן הראוי היה לראות לפחות כמה פרקים ראשונים לפני שאני שופטת את כישורי המשחק שלה. לצערי, הבמה שהיא קיבלה הייתה כל כך שולית, כמו הבמה שנותנים לשחקן אורח מינורי, ולכן קשה לחוות דעה. אולם מהמעט שראיתי, ומזוית הראייה שלי, שאינני מומחית בתחום המשחק ואני מסתמכת על התרשמות אישית שלי, אין לה את זה, והייתי ממליצה לה לשים בצד את חלומות הילדות להיות שחקנית ביום מן הימים, ולחזור לאולפן החדשות ולדסקוסים על פוליטיקה.
אמנם בפרק השלישי של הסדרה ששודר אתמול היא לא הופיעה, אך בפרק הקודם, ממעט זמן המסך שקיבלה, היא לא סיפקה את הסחורה וזה הרגיש לא אותנטי ומאולץ. הטקסט שלה נשמע מלאכותי ומדוקלם, למרות שלפי דבריה, היא הקדישה לו לילה שלם ללא שינה, על מנת לתרגל וללמוד אותו בעל פה. אני מניחה שהליהוק של מצליח הגיע מהמקום שהיא בעצמה חוותה את מחלת סרטן השד והצליחה להסתיר זאת מהצופים, כך שהחיבור שלה לעלילה מגיע ממקום רגשי, אולם לצערי לא בא לידי ביטוי למול עדשת המצלמה.
מהצד השני של המתרס, בולטים במלוא הדרם איילת זורר ועמוס תמם, שני שחקנים שתעשיית הקולנוע בישראל יכולה בהחלט להתגאות בהם. בסדרה המדוברת, הם מתעלים על עצמם, על אף העובדה שהם נאלצים להתמודד עם קשיי השפה העברית, שמשום מה, לא עוברת חלק בגרון ולא נשמעת אמינה, כשמדובר בסרט בנושא אהבה והתאהבות, בעיקר אחרי שהורגלנו לשמוע אנגלית בסרטים רומנטיים בסגנון הוליוודי. אך לשפה אין פה חשיבות, כאשר הבעות הפנים הנהדרות של איילת זורר ועמוס תמם שמבטאות את אשר על ליבם, שוות יותר מכל המילים באנגלית, עברית או טורקית.
ואם הזכרתי טורקית, האם עמוס תמם לא מזכיר לכם את השחקן הראשי בסדרה "הכלה מאיסטנבול"? ההוא, שנשות ישראל התאהבו בו, ואביבית בר זוהר כמעט התעלפה מהתרגשות כשהלכה לפגוש אותו פנים אל פנים? דרך אגב, רינה מצליח, שרואיינה על תפקידה בסדרה, סיפרה שהחיוך החם והעוטף של עמוס תמם, עזר לה להרגיש בנוח בתוך הצוות, והשרה בה בטחון. אני בדיוק מבינה למה היא התכוונה, כשדיברה על התחושה של רוגע, שחיוך טוב יכול להשרות.
חלק מהתגובות ברשת גורסות שלעמוס תמם מתאימים יותר תפקידים בסדרות כמו "מנאייכ" שהיא סדרת פשע בלשית. מסתבר שהם טעו, לאור ביצוע מוצלח של תפקידו כמאהב רומנטי בסדרה החדשה. זהו למעשה גדולתו של שחקן, שמסוגל לגלם תפקידים שונים ומנוגדים, ולעטות בכל פעם מסיכה אחרת.
נשגב מבינתי שיש מבקרים שסווגו את הסדרה לקטגורית סדרות קומדיה, כנראה בגלל כמות הבדיחות שנזרקות לחלל האוויר מפיה של נלי תגר שמגלמת תפקיד של סטנדפיסטית שמשתמשת בהומור שחור בנוגע למחלת הסרטן. אותי זה לא מצחיק. אלא אם כן, מטרת הבימאים היתה להעביר מסר שצחוק יפה לבריאות, גם כשהיא נמצאת על הקרשים.
בכל מקרה, קומדיה או טרגדיה, סדרה כזו שלא דורשת מאמץ מחשבתי מעמיק ופילוסופי, אלא רק מעוררת סקרנות לגבי הפרקים הבאים ואיך יסתיים הרומן בין שני האנשים היפים האלה, היא אתנחתא קלה בימים טרופים אלה.