אמש הושקה סדרת הדוקו ריאליטי החדשה של רשת "הפליליסטיות" שמספקת הצצה לשבע עורכות דין מובילות בתחום הפלילי. הסדרה עוסקת בתיקים פליליים שהן מנהלות, במפגשים בין עורכות הדין לעבריינים מוכרים במדינה, בסיפורים האישיים של כל אחת ואחת מהן ובדינמיקה "המעצימה "ביניהן כנשים . בזמן שהסדרה מתעדת להביא לנו סיפורים פליליים מהשורה, ולתת לנו הצצה לעולם הפשיעה המסקרן והמיסתורי, נראה שדווקא הסיפורים בחייהן האישיים של עורכות הדין, זוגיות, ילדים, ותסביכי עבר שונים , הם שיתפסו את מרכז עלילת הסדרה, לצד הקשר המתפתח ביניהן כנשים שיכלול, עושה רושם, לא מעט אינטריגות.
יש לנו מישמש של כמה תוכניות ריאליטי בדוקו החדש, כשהבולטים ביניהן "האח הגדול" ו"המעושרות" מימיה הטובים של ניקול ראידמן. ולמה מעושרות, כי עסקינן בשבע עורכות דין, שנראות כאילו היו משובטות אחת לשנייה, כולן הגיעו ממקום נמוך ובנו את עצמן בשתי ידיים , כולן זהות בסטייל, במותגי העל הבולטים, בסגנון הדיבור החותך והשחצני, ואפילו בתוספות השיער הארוכות והזרקות בפנים. שש מעורכות הדין המצליחות בסטטוס של גרושות או רווקות , חלקן התגרשו ממש בסמוך לצילומים של הסדרה, כאילו היו צריכות את הפלטפורמה של הסדרה כדי לאזור אומץ ללכת ולהגשים חלומות.
האם המלהקים של התוכנית לא הבחינו שמדובר באותו שטנץ של נשים, האם כשלו כשלא גיוונו בליהוק, או שמא ייתכן כי כל הנשים שעובדות בתחום הפלילי , צריכות להגיע מסל ערכים מסוים, שכולל כישלון חרוץ בחיי אהבה, כדי לשרוד את התחום ולהצליח בו.
וכמו בכל עלילה טובה יש את האחת שמתנשאת על כולם ובטוחה שהיא הטובה בתחום ואף אחד לא מהווה תחרות עבורה, וזאת אותה אחת שייצגה שמות של מפורסמים ביניהן משה קצב, אולמרט, קובי פרץ וציפי רפאלי, עו"ד שני אילוז – בת 41, גרושה + 2. שהתמודדה על תפקיד ראשות עיריית טבריה. ומנגד הצנועה יותר והרגישה (צנועה יחסית אליה, הכל יחסי בחיים) חן מאירי ,שפותחת בסדרה את חייה וחושפת שנמצאת בעיצומם של טיפולי פוריות בניסיון להביא ילד לעולם כאם יחידנית . ומסתמן כי בין השתיים שיושבות על אותה משבצת בעולם הפלילי, וגם באופן מקרי נבחרו בסדרה לשבת יחד באותו משרד יוקרתי בתל אביב, יהיו מהמורות ועימותים בדרך, כפי שכבר העמידה מאירי את אילוז במקומה בפרק הראשון אמש, כשהאחרונה השתחצנה שהיא מסננת לקוחות ולא מייצגת עברייני מין, ומאירי הייתה שם להזכיר לה עד כמה היא מטעה.
הבטתי אתמול בנשים שהיו על המסך שמייצגות את העבריינים הגדולים במדינה, מבלי מורא או פחד, מצד אחד התמלאתי גאווה, אלה נשים חזקות, עוצמתיות, מצליחות, משכילות, לא זקוקות לאף גבר שיפרנס או יעמוד להן בדרכן לפסגה ונראה שהן כבר כבשו את הפסגה. נשים בעולם גברי, שעושות את זה טוב מכולן תיארה את זה שילה דרופמן טוב מכולן "ראיתי שיש לי ביצים".
מצד שני, הן חיות בעולם של עבריינים ופושעים והפתגם אמור לי מי חבריך וסובביך ואומר לך מי אתה, לא מנותק מציאות . לצד זה, ההתעסקות האינסופית במותגי העל , ברכבי היוקרה, בנעלי העקב המחודדות, בתוספות השיער, הוא שטוח, רדוד מדי לטעמי ומוריד את התוכנית ללב של טראש ריאלטי, ואני בטוחה כשהן צפו בפרק אמש הן הרגישו סוג של אכזבה מעצמן.
בדוקו הריאלטי החדש ויש לומר הלא רע בכלל, זועקת בעיקר שאלת המוסריות, איך עבריינים קרימינליים מהשורה בחברה הישראלית, זוכים לככב בפריים טיים על המסך עם הנרטיב שלהם לפשע שביצעו, איך הם מקבלים במה לדבר ולהשמיע את קולם, ואף זוכים להאדרה של פשעיהם, היכן עובר הגבול בין טלוויזיה טובה, למוסריות וערכים. אבל משהו אחד היה שם כנראה טוב, כי אני נותרתי עם טעם של עוד, ואני מצפה כבר לפרק הבא.