כשאנחנו רואים את אחד החברים שלי בפייסבוק עושה רילוקיישן לברלין או כל מדינה אחרת, אנחנו לרוב מקנאים. אלה אנשים שיש להם את האומץ, הרצון והדרכון הזר הנכון כדי לשדרג את איכות החיים שלהם. אבל לרוב לא נהיה מודעים לתהליך הרגשי הכבד שאותם אנשים חווים כשהם עוזבים את הבית למדינה זרה. חלק מצליחים להשתלב, חלק לא מצליחים לראות את עצמם שותפים לחברה הזרה שהם כלואים בה. הסדרה ״ברלין בלוז״ מעניקה לנו הצצה לחייהם של אלה שעשו את הצעד החוצה.
יונה הוא נגן אבוב שמקבל הזדמנות חד פעמית להצטרף לנגן בתזמורת ברילינאית. אשתו, טליה, היא סופרת ויכולה ״לעבוד מכל מקום״, על פי דברייה. יחד עם הבת שלהם רני, המשפחה עושה את צעדייה הראשונים בבירה האירופאית. יונה וטליה חווים את המעבר בדרכים אחרות לחלוטין. בעוד שיונה עושה נסיונות להשתלב בחברה הגרמנית ובעבודה החדשה, טליה מרגישה כאילו היא נמצאת בחופשה כפויה במדינה שהיא לא מצליחה להתמצא בה. אבל גם ליונה לא חסרות בעיות. הוא נאלץ להתמודד עם אנטישמיות מוסוות בתזמורת והעול שמגיע עם מעמד משפחתי בשם ״דור שני לשואה״ בדמות אמא שכועסת על המעבר אל האויב.
את יונה מגלם איתמר רוטשילד, שגם יצר וכתב את הסדרה יחד עם דנה אידיסיס. את טליה מגלמת שירה נאור. האנרגיות של רוטשילד ונאור עובדות היטב ביחד, כשמצד אחד יש לנו את הסרקזם של טליה ומהצד השני את הכנות המהוססת והעדינה של יונה. שניהם בדרכם מייצרים עולם רגשי שנוגע בנו בנקודות שונות. עוד תוספת מצוינת לקאסט הוא תמיר בר, המגלם את חברו הטוב של יונה, הנמצא בברלין כבר מספר שנים. בין כל הרגשות והעלילה הסבוכה רגשית של רוטשילד ונאור, בר ללא ספק שם את ה׳קומית׳ ב׳דרמה קומית׳ ומוסיף חן.
ההתמודדויות של יונה וטליה הן שונות, אבל הן מחזירות אותנו לבסיס המאבק האינסופי בין הזהות האישית לבין הזהות הלאומית. בין הרצון להגשים את עצמך לבין לתהות ״מה זו הגשמה בכלל?״. במיוחד בתקופה כזו במדינה, משעשע וכואב לצפות מהצד איך נראה געגוע אל מדינה בוערת שאנחנו חיים בה ברגע זה ממש. איך הולך הפתגם הסיני העתיק? אנטישמיות היא חלק מהפרס שמקבלים על הצלחתך כיהודי.
