כשאנחנו רואים את אחד החברים שלי בפייסבוק עושה רילוקיישן לברלין או כל מדינה אחרת, אנחנו לרוב מקנאים. אלה אנשים שיש להם את האומץ, הרצון והדרכון הזר הנכון כדי לשדרג את איכות החיים שלהם. אבל לרוב לא נהיה מודעים לתהליך הרגשי הכבד שאותם אנשים חווים כשהם עוזבים את הבית למדינה זרה. חלק מצליחים להשתלב, חלק לא מצליחים לראות את עצמם שותפים לחברה הזרה שהם כלואים בה. הסדרה ״ברלין בלוז״ מעניקה לנו הצצה לחייהם של אלה שעשו את הצעד החוצה.
ההתמודדויות של יונה וטליה הן שונות, אבל הן מחזירות אותנו לבסיס המאבק האינסופי בין הזהות האישית לבין הזהות הלאומית. בין הרצון להגשים את עצמך לבין לתהות ״מה זו הגשמה בכלל?״. במיוחד בתקופה כזו במדינה, משעשע וכואב לצפות מהצד איך נראה געגוע אל מדינה בוערת שאנחנו חיים בה ברגע זה ממש. איך הולך הפתגם הסיני העתיק? אנטישמיות היא חלק מהפרס שמקבלים על הצלחתך כיהודי.
התרעות פיקוד העורף