לקראת סופו של עוד שבוע סוער בישראל, התוכנית של ארץ נהדרת עסקה אתמול (רביעי) בשני נושאים מרכזיים: הקרע מול ארצות הברית והבידוד הגובר של ישראל בעולם, ומשבר חוק הגיוס שמגיע לשיא חדש עם פקיעת הדדליין להגשת תשובת המדינה לעתירות נגדו בבג"ץ. בשני הנושאים – לעיתים קלעה בול, ולעיתים החטיאה.
נתניהו סיפק פאנצ׳ים מצמררים אבל זאת לא הייתה גולת הכותרת | ארץ נהדרת
אחרי ביבי ושרה: חיכיתי בסתר לבי לתחפושת הזאת | ארץ נהדרת
ראשון נכנס לאולפן ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמו שעוד לא ראינו אותו. בשנה האחרונה ניסתה "ארץ" לקלוע לדמותו של נתניהו, ולרוב הוא מוצג באופן חד גוני כמוכר הרהיטים החלקלק שימכור גם קרח לאסקימוסים וספינר בלתי נלאה. אלו אכן קווים שמאפיינים את ראש ממשלתנו, אבל ההתמקדות בהם מפספסת את התמונה המלאה והאפלה.
אתמול נחשף הצד האפל שלו, והוא נכנס לאולפן פרוע שיער ועניבה עקומה, ואפילו הקמטים שלו העמיקו מהשבועות האחרונים. הוא לא מפסיק לדבר לעצמו, ולעיתים שוקע במונולוג הפנימי ומתעלם משאלותיו של איל קיציס. הוא לא רק מנותק (ברמה שהוא מזכיר לעצמו שהוא גבוה יותר מגנץ), אלא רדוף ואכול פרנויה. בפרפרזה על "1984" של ג'ורג' אורוול הוא מסביר איך הקרע עם ארצות הברית טוב לנו כי "חולשה היא עוצמה ויאללה יאללה זה 'אני שומע את הכאב של משפחות החטופים'".
גם יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ זכה אתמול לנחת זרועם של כותבי "ארץ נהדרת", במה שאולי מסמן את השינוי בשיח הציבורי סביב מי שמוביל ברוב סקרי המנדטים וההתאמה לראשות הממשלה מאז שבעה באוקטובר. הפעם, גנץ מנסה להחריף את האיומים לעזוב את הממשלה וברגע האחרון משתפן: פעם אחת הוא "מחזיר את המפתחות" אבל מתעכב כדי להפריד את המפתח של הבית, בפעם השנייה מנסח מכתב חריף כדי להתנתק... מדיסני פלוס.
בהמשך חזרה התוכנית למשבר עם ארצות הברית, עם ריאיון שהיה לא נוח לצפייה, בלשון המעטה. סגנית נשיא ארצות הברית, קמאלה האריס, שעוקפת את ביידן משמאל בנוגע לישראל – ויש לציין גם האישה היחידה בכל החלק החדשותי של התוכנית. אז מה קיבלנו על משבצת האישה?
את שני כהן עם ברונזר עדין בתור הפוליטיקאית השחורה, במחווה לא ברורה ל"אישה יפה". כותבי "ארץ" מודעים היטב לבעייתיות בליהוק שחקנים לבנים לתפקיד של אדם שחור, ולראייה – השחרת פניה של כהן הייתה מעודנת אפילו מהשיזוף המוגזם שהעניקו לנתניהו אחרי תקרית מכונת השיזוף.
ישנה בעייתיות שלא נפתרת על ידי שינויים קוסמטיים. יגידו יוצרי התוכנית, אולי בצדק, שמעטות הקומיקאיות כהות העור הישראליות שהיו יכולות להיכנס לנעליה של האריס, אולי גם יגידו – אישה לבנה שמשחקת אישה שחורה שוות ערך לגבר שמשחק אישה, ועל זה "ארץ" בנתה קריירות של לא מעט גברים. ובכל זאת, מעט קשה להתרכז במערכון כשלאורכו צריך גם לעשות את הקפיצה המנטלית: מי שנצפית כרגע על המסך אמורה להיות כהת עור.
גם אם מניחים בצד לרגע את סוגיית התקינות הפוליטית, המערכון כולו היה תמוה. מה ניסו לומר כותבי "ארץ נהדרת" כשליהקו את האריס לתפקידה של ג'וליה רוברטס בסרט האיקוני "אישה יפה"? שהיא זונה שעלתה לגדולה בזכות גבר עשיר? סביר להניח שאני מתעמקת בזה יתר על המידה, אך גם סביר להניח שהכותבים לא התעמקו בזה במידה מספקת, והקשר ל"אישה יפה" הוא רנדומלי ביותר.
הנושאים בנטל
סוגיית חוק הגיוס כבר נטחנה עד דק ב"ארץ נהדרת", שלא באשמתה. בכל זאת, היא תוכנית מבוססת אקטואליה שעוסקת בענייני השבוע, והמשבר שמאיים לפרק את הקואליציה הרעועה של נתניהו חייב להיכלל בתוכנית.
שני מערכונים הוקדשו לנושא: בראשון, השר יצחק גולדקנופף ויו"ר ש"ס אריה דרעי מתגייסים לאפסנאות – כי שם עושים את כל הקומבינות. זהו, לטעמי, החלק החלש יותר מבין השניים, ובו מעמיסים השניים על ציוד על מתגייס טרי אומלל, שישרת גם בשם שמונה תלמידי ישיבות שיזכו לפטור. זה ייצוג ויזואלי מובן מאליו ומעט נדוש של "הנטל" עליו מדברים המוחים נגד החוק.
המערכון השני נתן תמונה מפורטת ואפלה בהרבה. דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, מסר את עמדת צה"ל בסוגיה והציג כמה מהשינויים שיחולו בצה"ל. הגרי מתאר את צה"ל ביום שאחרי הפטור הגורף, והוא כולל טיול אחרי צבא בלבנון ("בעלבכ יפה בתקופה הזו של השנה") וכמובן – ביטול הקרן להכוונת חיילים משוחררים (במשרד הביטחון, המקפצה שלך לאזרחות. כמאמר השיר). "אין צורך בזה יותר, כי אין דבר כזה יותר חיילים משוחררים, אין גם ביטחון, נותרה רק המקפצה".
יותר מהכל, בולט פרט אחד בדבריו של הגרי, והוא הרגע בו הוא משיק את החוגר שלא ניתן לגזור. טקס גזירת החוגר ביום השחרור הוא מסורת ארוכת שנים בצה"ל, ורגע אליו מחכים וסופרים את הימים לאחור כמעט כל חייל וחיילת. החוגר הבלתי גזיר שמשמעותו היא שירות צבאי אינסופי, ודאי הדהד אצל צופים רבים, שבעצמם שמרו לאורך שנים חצי חוגר – כתזכורת ומזכרת.
למען האמת, "ארץ" נשענת יותר מדי על גולדקנופף, ואפשר להבין אותה: אי אפשר להוריד את העיניים משרון טייכר כשהוא נכנס לדמותו של שר השיכון. השילוב של העבודה המצטיינת של צוות האיפור והדליברי של טייכר הופך את גולדקנופף לאחד החיקויים המוצלחים ביותר בארסנל הרחב של התוכנית. ובכל זאת, ההישענות עליו מקבעת את העיסוק בחוק הגיוס בזווית של העסקנות החרדית בתיבול יידיש.
מתווה חוק הגיוס, ונושא גיוס החרדים בכלל, לא צפויים לרדת מהכותרות בזמן הקרוב, וסביר להניח שכבר בשבוע הבא יידרשו כותבי "ארץ נהדרת" לזווית חדשה ומרעננת. יש רק לקוות שעוד בטרם התגלגל עלינו שבוע חדש של ספינים וסערות בנושא, הכותבים כבר שוקדים על ההברקה הבאה שתהפוך לנו את הבטן.