ישנה בעייתיות שלא נפתרת על ידי שינויים קוסמטיים. יגידו יוצרי התוכנית, אולי בצדק, שמעטות הקומיקאיות כהות העור הישראליות שהיו יכולות להיכנס לנעליה של האריס, אולי גם יגידו – אישה לבנה שמשחקת אישה שחורה שוות ערך לגבר שמשחק אישה, ועל זה "ארץ" בנתה קריירות של לא מעט גברים. ובכל זאת, מעט קשה להתרכז במערכון כשלאורכו צריך גם לעשות את הקפיצה המנטלית: מי שנצפית כרגע על המסך אמורה להיות כהת עור.
גם אם מניחים בצד לרגע את סוגיית התקינות הפוליטית, המערכון כולו היה תמוה. מה ניסו לומר כותבי "ארץ נהדרת" כשליהקו את האריס לתפקידה של ג'וליה רוברטס בסרט האיקוני "אישה יפה"? שהיא זונה שעלתה לגדולה בזכות גבר עשיר? סביר להניח שאני מתעמקת בזה יתר על המידה, אך גם סביר להניח שהכותבים לא התעמקו בזה במידה מספקת, והקשר ל"אישה יפה" הוא רנדומלי ביותר.
הנושאים בנטל
סוגיית חוק הגיוס כבר נטחנה עד דק ב"ארץ נהדרת", שלא באשמתה. בכל זאת, היא תוכנית מבוססת אקטואליה שעוסקת בענייני השבוע, והמשבר שמאיים לפרק את הקואליציה הרעועה של נתניהו חייב להיכלל בתוכנית.
יותר מהכל, בולט פרט אחד בדבריו של הגרי, והוא הרגע בו הוא משיק את החוגר שלא ניתן לגזור. טקס גזירת החוגר ביום השחרור הוא מסורת ארוכת שנים בצה"ל, ורגע אליו מחכים וסופרים את הימים לאחור כמעט כל חייל וחיילת. החוגר הבלתי גזיר שמשמעותו היא שירות צבאי אינסופי, ודאי הדהד אצל צופים רבים, שבעצמם שמרו לאורך שנים חצי חוגר – כתזכורת ומזכרת.
מתווה חוק הגיוס, ונושא גיוס החרדים בכלל, לא צפויים לרדת מהכותרות בזמן הקרוב, וסביר להניח שכבר בשבוע הבא יידרשו כותבי "ארץ נהדרת" לזווית חדשה ומרעננת. יש רק לקוות שעוד בטרם התגלגל עלינו שבוע חדש של ספינים וסערות בנושא, הכותבים כבר שוקדים על ההברקה הבאה שתהפוך לנו את הבטן.
התרעות פיקוד העורף