משהו מוזר קורה כאן. עברנו לשעון קיץ, ויתרנו על שעה יקרה מפז מסך שעות השינה שלנו, אבל החורף חזר. זאת אומרת שנותרנו קירחים מכל הצדדים, בעודנו מסתכלים על הזריחה רק מהאוטו במקום ליהנות מקצת שמש במרכז השמיים בדרך לעבודה. יתרון לקור הרגעי בחוץ: אפשר לנצל את מזג האוויר לבינג'. יש לי כמה רעיונות. 

"ישראל מערימה קשיים על העסקה": יש תנאי אחד שבחמאס לא מוותרים עליו
המשטרה לקראת טלטלה? כך ישפיע מינוי אבשלום פלד למפכ"ל על הארגון

קטמנדו | Kathmandu

ככל שעוברות השנים, מתרחקים אנחנו, ילידי שנות התשעים, מתקופת הטיולים אחרי הצבא, גם אם בחרנו בגיחות קצרות ולא בחצי שנה של חיים אחרים. ב־2012 אמנם הייתי הרבה לפני כל זה, בכיתה יא' ליתר דיוק, אבל כמה שנים מאוחר יותר צדה את עיניי 'קטמנדו', דרמה ישראלית מופלאה שעשתה לי חשק להגיע למקום שמעולם לא פנטזתי עליו באופן אישי: נפאל. וגם השבוע, עת עליית הסדרה לנטפליקס, נמלאתי שוב בגעגוע לאדמה שמעולם לא דרכתי עליה.

הכל מתחיל כששמואל (מיכאל מושונוב) ומושקי (ניצן לברטובסקי) טסים לקטמנדו, כדי להתמיד במצוות השליחות ולהקים בית חב"ד במקום הכי רחוק בעולם. רצה הגורל והם מתמקמים בדיוק מול גסטהאוס של ישראלי לשעבר, גיאני, (לירון לבו), שכמעט לא דיבר עברית מהרגע בו עזב את ישראל. לצד ההתמודדות שלהם עם העולם השונה לחלוטין ממה שהכירו, עוקבת הסדרה גם אחרי ימית (גל גדות), המגיעה לקטמנדו כדי לחפש אחר  אחותה אופירה (קרן ברגר), ותומר, תייר ישראלי שמצליח להתחבר לזוג חרף הפערים ולסייע להם בניהול הבית.

אני חושבת שבעיקר בימים כאלה, בהם נדמה ששכחנו את הצדדים היפים שלנו בצל חילוקי הדעות הרבים, מרתק לראות מהי כוחה של אמונה בצדקת הדרך, בסיבה לשמה אנו קמים בבוקר, בהחלטות שנאלצנו לקחת עליהן אחריות. חרף העובדה שעברו 12 שנה, הכתיבה נהדרת, המשחק מצוין, והנוסטלגיה לימים שאיכשהו היו פשוטים יותר, בלתי נשלטת. 

מתיחות קסמים עם ג’סטין וילמן | The Magic Prank Show with Justin Willman

שם קצת בנאלי, אני יודעת, אבל אני חותמת על כך שהסדרה הנ"ל תשעשע אתכם. ג'סטין וילמן, קוסם, קומיקאי, תעלולן, ומה לא, מנהל משחק מוחות מרתק עם כל מי שנקרה בדרכו. התוצאה: מתיחות שגורמות לקורבנות התמימים לכאורה לפקפק בהכל כולל הכל. 

מתיחות קסמים עם ג’סטין וילמן (צילום: צילום מסך נטפליקס)
מתיחות קסמים עם ג’סטין וילמן (צילום: צילום מסך נטפליקס)

נורא נחמד, לא וולגרי בניגוד לתוכניות המתיחות האמריקאיות מפעם, המריחות כמו מגירה ישנה וטחובה, ולגמרי מעלה מחשבות על האם היינו נופלים גם אנחנו באותם פחים. התשובה היא כן.