המצב במדינה עדיין לא מזהיר, וזה ככה כבר יותר משמונה חודשים מורטי עצבים. חרף הקושי שלנו לעשות זאת, סוף השבוע הוא בדיוק הזמן בו כדאי לנו להוריד רגע את הרגל מהגז, ולהרשות לעצמנו לנוח באמת. כל אחד והמנוחה שלו. אם גם אתם נחים מול הטלוויזיה, יש לי משהו לספר לכם. יכולים להתארגן על משהו טעים בינתיים.
בקיצור, סדרת המתח שלפנינו, בכיכובו של השחקן המופלא בנדיקט קמברבאץ', מגוללת את סיפורו של וינסנט, אב לילד אי שם בניו יורק של שנות השמונים. בנו, אדגר, ייעלם בדרך לבית הספר, מה שיכניס את האב למחול שדים של ניסיונות להבין מה עלה בגורלו. אגב, לא אמרתי, וינסנט הוא בובנאי ואיש טלוויזיה. כן, בובנאי הוא זה שמכין בובות, קצת כמו סבא ג'פטו של פעם. באופן די דומה לפינוקיו האלמותי, הוא מתחיל להעניק תכונות אנושיות לבובה שהוא מכין, אריק, ובטוח שהיא זו שתמצא את בנו ותלווה אותו הביתה.
על המשחק של קמברבאץ' אי אפשר בכלל לדבר. האיש הזה כל כך טוב במה שהוא עושה, וממש לא משנה לאיזו סדרה או סרט יצלול. לגבי העלילה, האמת שהיא משובחת באופן די מפתיע. שתי השורות המלוות את הסדרה בנטפליקס לא אומרות הרבה, ובעיקר לא מספרות מה קורה כאן. המפלצת הזו, שהופכת לכל יהבו של וינסנט, היא דוגמה ומופת למפלצות של כולנו, שמחליטות ללוות אותנו לא מעט, לטוב ולרע. לפניכם מותחן פסיכולוגי עשוי בקפידה, אחזו בו בחרדת קודש.
יש שיאמרו שפתחו במהלך הסדרה יותר מדי עלילות, ושהצופה מתקשה להכיל את כולן. זה לחלוטין נכון. זה לא סותר את העובדה שכל אחת מהעלילות הללו מעניינת, השחקנים לא רעים בכלל, וזו אולי הפעם הראשונה שהשינוי המגדרי המוצג בסדרה הוא לא חזות הכל, אלא חלק מהחיים. כמו כל דבר אחר בערך. חשוב ומרענן, היום ותמיד.
התרעות פיקוד העורף