כוכבת קופיקו, פרח בר מיניאלי: "בתור ילדה שמו עליי זרקור שלא תמיד רציתי"

לקראת עליית העונה השניה של הסדרה "מיוחדת", השחקנית פרח בר מיניאלי ("קפיקו") בראיון ל"מעריב" - על חשיבות השיח על ילדים עם מוגבלות וגם על הילדות האישית שלה באור הזרקורים

טליה לוין צילום: ג'רמי לדנר
פרח בר מיניאלי
פרח בר מיניאלי | צילום: שי פרנקו
2
גלריה

הסדרה, למי שלא מכיר, עוסקת בעולמם של בני נוער עם צרכים מיוחדים ונוער על הרצף האוטיסטי. מיניאלי מגלמת בה את מאיה, שאחותה אלונה נמצאת על הרצף האוטיסטי. את העונה השנייה של “מיוחדת" צילמו בעיצומה של המלחמה בחודש ינואר האחרון והיא מציפה מורכבויות חברתיות ואישיות בכל הנוגע להֱיוֹת “אח של" או “אחות של" ילדים ונוער עם מוגבלויות.

כוכבי מיוחדת כאן 11
כוכבי מיוחדת כאן 11 | צילום: חורחה נובומינסקי

“העונה השנייה מתחילה כשמאיה באה עם כוחות מחודשים להתחיל את הקריירה שלה כשחקנית ולחזור לזוגיות שלה, ומה שקורה זה שאלונה מקבלת הזדמנות כשחקנית בעצמה, וזה מציף מחדש את הקושי של מאיה מול אלונה שנפתר בעונה הקודמת, ומאיה שוב מוצאת את עצמה בסיטואציה מורכבת ובדילמה המוסרית הזאת מול אחותה, שהיא מאוד כואבת", מספרת מיניאלי.

מיניאלי מסבירה את ההפסקה ממשחק בכך שהחלום שלה היה מאז ומתמיד להיות במאית, קולנוענית ויוצרת: “לקחתי צעד אחורה מצילומים לטלוויזיה כי כל סדרה יכולה לקחת חודשיים של צילומים ורציתי להתמקד בלימודים ולשים אותם במקום הראשון. בהפקה כמובן מאוד התחשבו בי אבל גם עם המלחמה זה היה מאוד קשה. לא ניסינו ליצור אסקפיזם כי פשוט אי אפשר. החטופים היו אצלנו בראש, והחיילים וכל מה שקורה. זה היה פשוט נוכח. כמו הצלע השלישית בתוך מערך הצילומים".

“אני חושבת על הילדים שיראו את הסדרה, אולי ילדים של מפונים, אולי ילדים מהעוטף שחוו את המלחמה על בשרם, ואני אומרת שאם זה ייצור להם בועה כשהם יצפו בזה, זה שווה הכל", הוסיפה.

היא שיחקה בסדרות נוער רבות, בהן “כפולים", “משפחה בהנפקה", “אחותי קפצה כיתה" ו"פלמ"ח", בסרט “אבוללה" ועוד, ואחד הדברים שעדיין מפתיעים אותה אחרי 17 שנות קריירה הוא שהיא עדיין רלוונטית: “אני יודעת שזה יישמע מצחיק ובטח תעשו מזה כותרת, אבל תחשבי שאני עושה את זה מגיל 6 ואני בת 23, ואני קיימת מלא זמן. אני לא בשורה חדשה. יש דורות של ילדים שגדלו על סדרות הנוער שעשיתי. זה סוריאליסטי בעיניי אבל גם ממלא אותי בהכרת תודה".

"קרה שהתראיינתי בנושא או שיתפתי משהו שאולי נתן למישהי שקראה את זה איזושהי תקווה, אבל בסוף חזרתי הביתה והרגשתי שאמרתי יותר ממה שרציתי להגיד. אני מבינה היום שמותר לשים את הגבול, מותר לדבר על הפרעות אכילה מבלי עכשיו לספר על כל דבר קטן שקרה לי, כי זה שלי ומותר שזה יישאר שלי. בתור נערה לא ידעתי את זה. אז אני עדיין מדברת על הנושאים האלה כי הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, יחסים, מיניות וכיו"ב, אבל יש לי את הגבולות של עצמי מתי אני מוכנה לשתף את זה ובאיזה אופן".

תגיות:
סדרות
/
כאן חינוכית
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף