"כשפנו אלי מהערוץ חשבתי שיהיה נחמד לדווח מדי פעם על מערכת הבחירות המבוגרת והישנונית בין טראמפ לביידן", הוא נזכר. "על היום הראשון התרחש העימות הדרמטי שבו ביידן התרסק, והיה עצוב לראות את קרב הבלימה האבוד של האריה הזקן. שיעור לכולנו בחיים".
רביד בן 67, כשמאחוריו 42 שנה בגלי צה"ל, קול ישראל, הערוץ הראשון, השני, ותקופת לימודים בלוס אנג'לס שבה ערך והגיש שעה יומית ברדיו הישראלי "גלי אל איי".
"מאז 7 באוקטובר אני לא מסוגל. משהו נשבר. חשוב להגיד שמיליון ישראלים בעולם חיים את המצב בארץ יחד איתכם יום יום, שעה שעה. המרחק לא עושה את זה יותר קל. בודקים את הטלפון גם באמצע הלילה.
על האווירה בלוס אנג'לס מאז מתקפת הטבח של חמאס, הוא אומר: "מהיום השלישי למלחמה, כשהבנו את גודל האסון, החלה התארגנות מדהימה, מרגשת, שלא ראיתי אף פעם. אנשים פרטיים, ארגונים, קבוצות, התגייסו בהתרמה לחיילים ולמפונים.
"ברמה האישית הייתי מעורב באירועי תמיכה והזדהות, חלקם בתנאים לא פשוטים כשתומכי פלסטין מפגינים ומאיימים ממול. עשיתי כתבות ודיווחים לארץ גם עם ניצולי הנובה שהגיעו לסדנאות ריפוי וגם להסברה. ביום השנה אנחנו מתכננים מבצע שידורים גדול שייתן ביטוי גם לתרומת היהודים והישראלים בארה"ב.
"תוך דקות עליתי מול האולפנים ביפו והחזקנו שידור כל הלילה. זה היה אירוע מכונן שנגמר בנס, אבל בשעות הראשונות הייתה חוסר בהירות לגבי מצבו וחשש גדול".
"הטקסים בהוליווד והאירועים סביבם ריגשו אותי בשנים הראשונות. השנה פתאום זה קיבל מימד אחר כאשר הפגנות תמיכה בפלסטינים חסמו את כבישי הגידה לטקס האוסקר, ובפעם הראשונה הוא התחיל באיחור, עם הרבה רעש בפנים ובחוץ.
"לפעמים אני רואה צלמי פפרצי עם עדשות גדולות ליד בתי קפה או מסעדות, וסקרנים סביב. אנחנו חיים בעידן הסלבס. אמריקה לקחה את זה למקום שמעסיק תעשיה שלמה של סוכנים, מנהלים, דוברים, יחצנים, עוזרים מכל הסוגים, וגם אנשי אבטחה. השיירה של קים קרדשיאן לא היתה מביישת את זו של נשיא ארצות הברית".
התרעות פיקוד העורף