להתגעגע למשהו שכבר אינו: על פיסת גן העדן בעוטף שהלכה מאיתנו  | ביקורת נטפליקס

שוב הגענו ליום שישי. שוב ממתינים לתקיפה של איראן וחיזבאללה, ויותר חשוב – מחכים לאיזשהי פריצת דרך בפסגה בדוחא, בתקווה שתוביל לעסקת חטופים ונוכל לראות את כולם בבית. בינתיים, תרשו לעצמכם לעשות הפסקה יזומה מהדאגה, ולצפות במשהו. מצאתי לנו כמה רעיונות.

זו בדיוק הסיבה שאתם חייבים לצפות ב'כיסופים', המגולל את ימיו המוקדמים של הקיבוץ בשנת 1977, כשבני ובנות גרעין הנח"ל בקיבוץ מתחילים להבין באמת מהו העולם המחכה להם בחוץ, על שלל מורכבויותיו.

העיתוי לא מקרי - נאלצנו לדעת כמה קשה לחיות צעד מהגבול, ולצערנו הרב גילינו שלא לעולם חוסן, גם שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים שטרפה את הקלפים. תצוגת משחק מופלאה של סוול אריאל אור שפגשנו ב'מלכת היופי של ירושלים', יהונתן וילוז'ני, אדם גבאי, ליר כץ ועוד רבים וטובים באמת. הסרט מעניק כבוד רב לקיבוץ ולמורשת שלו, והמעט שעלינו לעשות הוא לצלול למורשת המפוארת של חבריו.

ב'ג'ונגל בחצר האחורית' אנחנו זוכים להצצה כמעט חד פעמית לפלאי הטבע, לחי ולצומח, באמצעות ילדה חמודה שמסיירת ביער הקרוב לביתה. איכות הצילום כרגיל מעוררת פליאה, וההנאה, כמתבקש, מובטחת.