מי שכילד חלם להיות אגרונום בנגב, רץ אחרי חרקים, ציפורים וזוחלים למיניהם, “כל מה שזז בשולי תל אביב דאז”, ופעם חזר מהגן עם משפחה של עקרבים בתיק האוכל שלו, נהיה מורה דרך מיתולוגי, שהדריך טיולים בחמש יבשות תבל ואיננו יודע שובעה. “מאושר האדם שעושה מהתחביב שלו מקצוע”, שינן לו בילדותו אביו השחקן. “מאז אני מיישם את המשפט החכם הזה”, הוא מצהיר.
מורם של מורי הדרך ומחברם של ספרים נושאי שמות הומוריסטיים ופרסומים רבים בתקשורת - הגיע לרום מעמדו בתחום בלי תואר אקדמי. “אף פעם לא הרגשתי צורך עמוק מדי לכלות את ימיי באוניברסיטה, שם הדרכתי לא רק סטודנטים, אלא גם מרצים שמעבר לחומר האקדמי לא היה להם מושג לגבי מה שקורה בשטח”, הוא סח. “אם הפרופסורה והשתתפות בכנסים בינלאומיים הן חזות הכל, אני לא שם”.
"המסקנה מהחיפושים הייתה שהוא כנראה נתקל בשבט של אוכלי אדם, שניזונים מהמוח ומהלב של המסכן שהם צדים. האומנם זה נכון? אינני יודע. כשהצלחתי לאתר אותם אחרי שנים, דווקא התקבלתי על ידם באהבה ובחום בצמרת של עץ רם ונישא שבה הם התגוררו. אם חשבתי שאיזה צ’יזבט הביא אותי אליהם, מצאתי אצלם עדויות כי זה היה שבט של קניבלים. כיום שמורה אצלי אבן מחודדת, שאיתה הם היו מפצחים גולגולת כדי לאכול את המוח ואותה קיבלתי מהם כשי”.
מהופעותיו הרבות על המרקע זכורה לטוב “שביל באמצע שביל בצד”, התוכנית שבה ביטא את סגנונו המיוחד ורצה שנים בטלוויזיה החינוכית. “מבחינתי, התוכנית הזאת הייתה אכבר בילוי זמן”, הוא משחזר. “זה היה שעשוע בלתי פוסק עם המעורבים בהפקה. היינו חבורה קטנה והוללת, שניצלה עד הסוף את ההזדמנות לצאת מהאולפנים עם ציוד שטח ולחגוג עם תכנים שהועברו בכיף”.
לאחר שטיפח משק חקלאי בשרונה שבגליל התחתון, חי כעת בן יוסף בבית שכור בבת שלמה, מול זכרון יעקב, קרוב־קרוב לטבע. “אני חי חיים מלאים ברמה האישית, בחטא ובאהבה, עם בת זוגי, כשבגיל מבוגר מצאנו זה את זו”, הוא מעיד.
לבסוף, אם תשאלו היכן כרגע בן יוסף, לא תופתעו לשמוע שכעת כדרכו בקודש הוא הרחק מכאן, מדריך, לא בפעם הראשונה, טיול בבהוטאן, הממלכה הקטנה והמסתורית שבהרי ההימלאיה. “ארץ מדהימה ביופייה”, הוא מעורר בנו תיאבון להתעופף לשם.
התרעות פיקוד העורף