ברגישות ועדינות הסרט מכניס אותנו ללב המסיבה, במלוא תפארתה, ומצליח למעשה לפרוץ את המסך ולהדביק גם אותנו, הצופות והצופים, ברגעי הקסם, השחרור והאהבה ששוררת בין המבלים בפסטיבל המפואר. באופן הזה, ״עוד נחזור לרקוד״ כמו מבקש לא להסתכל על הזוועה שהתרחשה מבחוץ – אלא כמו פותח בפנינו את הדלת להיכנס ולהרגיש את אותם רגעים קסומים שקדמו לשניות בהן הקרקע נשמטה מתחת לרגלי מדינה שלמה. מתוך העמדה הזו, הסרט מטפל באינטליגנטיות בטראומה שעודנה בעיצומה בצורה שלא מנסה ״לסחוט״ או ״להעצים״ את רגעי האימה, אלא כמו מאפשרת לה להיות, במלוא זוועתה וכיעורה.
״הם אמרו לנו להוריד את הראש, אבל לא יכולתי להסיט את המבט״, באופן הזה סיכם צעיר בן 28 שחולץ אחרי שעות ממיגונית הדמים מתוכה נחטף גולדברג-פולין, ולמעשה עימת אותנו, כמו גם הסרט עצמו, עם המציאות המרה שעדיין מתרחשת.
התרעות פיקוד העורף