״המעבר מטורף לגמרי. הסבב הראשון היה מהשבעה באוקטובר ועד ינואר. לאחר מכן היו לי שלושה חודשים בבית ואז עוד הקפצה, חודשיים בבית וסבב שלישי נוסף. זה כמו לחיות סוג של חיים כפולים. מצד אחד אני מפקד של צוות מילואים בפעילות בעצימות מאוד גבוהה, ואז פתאום אני חוזר הביתה לשני הילדים הקטנים שלי, תינוק בן השנה וחצי וילדה בת חמש״.
״אני חושב שיש לי הרבה ביקורת על ניהול הלחימה ואני מביע אותה. אבל לצד זה, אני אומר שבעצם מה שמדהים שאתה עולה על מדים אתה מפסיק לתת לשאלות האלה להפריע על זה. ואתה מרגיש טוב שאתה חלק מהפתרון ולא מהאנשים שמציעים אותו מהצד. שוב, יש ביקורת עניינית והכל בסדר אבל אני ראיי לא מזמן שאיזה עיתונאי חרדי שמקדם השתמטות כתב על אנשי ביטחון שהם תבוסתניים, אז אתה קורא שיח כזה המוח והלב שלך מתפוצץ. אני בעד שיח פורה, ביקורת ואני עיתונאי בסוף – אני חי את זה. אבל כשיש שיח לא מכבד אז הלב מתפוצץ״.