השחקנית המרתקת רונה ליפז־מיכאל פותחת את סדרת הדרמה "גירושים מאוחרים", על פי ספרו של א"ב יהושע, שתעלה ביום חמישי הקרוב בערוץ 1, הכי אקסטרים שאתם יכולים לדמיין. לפני שצופי הסדרה אומרים ג'ק רובינסון, היא נועצת, תוך כדי הכנת סלט, סכין בחזהו של בן זוגה (דורון תבורי המצוין) ומופיעה מאז כמאושפזת תימהונית בבית חולים לחולי נפש.

כשליפז־מיכאל נשאלת אם היא מסוגלת לדמות את עצמה בתרחיש דומה במציאות, היא משיבה נכוחה: "לא משנה מה אני משחקת, גם אם זה רחוק ממני, אני מדמיינת את עצמי בסיטואציות רגשיות שלא הייתי בהן, אבל מבחינת משחק אני משתדלת להיות בהן ככל שניתן. זה המפתח לעבודת השחקן, כשאני מנסה לחשוב איך אני הייתי מגיבה, מתנהגת ומתנהלת".

אפילו לחטוף סכין ולנעוץ בבן הזוג?

"כן, בוודאי, אפילו!".

בעצם, נעמי היא משוגעת. מנין לקחת את הדמות? הלכת לבית חולים לחולי נפש?

"האמת היא שהיה איזשהו שלב שרציתי, כי הרגשתי שאני זקוקה לרקע כלשהו. במאי הסדרה, רם לוי, לא רצה את זה. הוא אמר שמה שאני עושה אינטואיטיבית זה הדבר מבחינתו, ולדעתו כל ניסיון לחפש עוד מידע דווקא עלול לפגוע במה שאני מביאה. כמובן נשמעתי לו, ומה שיצא זה אחד התפקידים הכי אינטואיטיביים שלי, בשונה מרוב התפקידים הקודמים שלי".


איך אומר בסדרה הרב סובוטניק, שמשחק אלכסנדר סנדרוביץ': "זאת משוגעת שמתנהגת נורמלי".

"אכן, זאת משוגעת בלי סממנים חיצוניים של משוגעת. פה הייתי צריכה, ממשפט למשפט ומפעולה לפעולה, לבנות את הדמות מבפנים, עם צלילות לתוך הדבר הזה, מה שעשה את העניין יותר מאתגר".

כרגע את משחקת בסדרה "גירושים מאוחרים", אחרי שכבר הופעת בעבר בסדרה "גירושים נפלאים". מה יהיו הגירושים הבאים?

"יש לי ניסיון בקטע הזה, כמי שכבר התגרשה פעם (מהבמאי גא"י מיכאל – יב"א). את הרשמים מהניסיון האישי לא יכולתי להביא לשתי הסדרות, מפני שאני כבר לא זוכרת איך זה בדיוק היה במציאות. לא רק כי הגירושים שלי היו לפני שבע שנים, אלא מפני שאני לא זוכרת מלא דברים. בעיקר זכורות לי חוויות. אני זוכרת מהחוויה שלי ברבנות שזאת הייתה חוויה לא נעימה. בסך הכל עצוב להיפרד ועצוב להתגרש. מצד שני, ייאמר לזכות שנינו, שתוך כדי המצב הטעון ההוא ידענו להישאר חברים".

והרבנים באותו מעמד?

"הם יצאו לי מהזיכרון, כי אז הייתי יותר עסוקה במה שקרה ביני ובין גא"י".


פתאום, בגיל 50, נחתה עלייך בצילומי הסדרה הסבתאות.

"לו היו לי בסדרה צילומים עם הנכדים, אולי הייתי שמה לב לכך, אבל מכיוון שזה לא קרה..."

זה קורה לקראת הסיום, בקטע של ליל הסדר בבית החולים לחולי נפש.

"נכון, עכשיו אני נזכרת. בגלל שזה היה משהו לא מרכזי במהלך צילומי הסדרה, ולא כל כך התעסקתי איתו, לא נתתי לו את דעתי. בתי הבכורה רק בת 17. יש לי עוד זמן עד שבאמת אהיה סבתא".

ליפז־מיכאל, המתגוררת בחופית, סיימה את לימודיה בסטודיו יורם לוינשטיין ב־98'. עד אז למדה באוניברסיטה לתואר ראשון במדעי הרוח ("לא הגעתי אליו"), כשלפרנסתה עסקה במלצרות ו"בעוד עבודות של סטודנטים". הגילוי שלה היה בגיל מבוגר, יחסית, כנילי בסדרה המופתית "הבורגנים", שבה כיכבה. מאז שיחקה בהבימה, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון בית ליסין. לדבריה, זה לא עקרוני אצלה לנדוד בין התיאטראות השונים. ואם היו מציעים לה לתקוע יתד באחד מהם? "לא הייתי מסרבת".


יש הרגשה, על סמך הופעותייך בטלוויזיה, שעל המסך את שחקנית נשכנית, בעוד שבתיאטרון את די "שחקנית של שבת".

"אין אצלי חלוקה כזאת. מה שבא, בא יופי, בלי שיקולים אם זה נראה על המסך או לא. שיציעו".

מה התפקיד הבא?

"אני יודעת בדיוק כמוך. אין לי מושג".

"גירושים מאוחרים". מיני־סדרה, שלושה פרקים. ימי חמישי, החל מ־7.1; 22:10, ערוץ 1