אורנה פיטוסי בכדברא: "אין בי פחד, אבל חשבתי להחליף מקצוע"

שלהי שנות ה־90, אורנה פיטוסי לא יצאה מהבית אם הייתה בדאון. היא הייתה פופולרית, סוג של מאמי מקומית. 20 שנה אחרי, בוגרת יותר, בשלה יותר ואמא יותר, היא חוזרת עם תפקיד חדש ב"כדברא", סדרה חדשה שמאיימת להפוך ללהיט בערוץ הילדים ניקולודיאון שהביא לעולם, בין היתר, את הלהיט "החממה".

פיטוסי (48), גרושה ואם לשתי בנות (11, 13), גרה בפרדס חנה. היא פרצה בגדול בסדרת הקאלט "הפוך" (1996־1998) בתפקיד אתי ארגוב. אחרי זה שיחקה בתאטרון הבימה, החאן, חיפה ובית לסין ("כובע מלא גשם", "על החיים ועל המוות", "תשוקה", "סליחות", "חצוצרה בוואדי", "סופשבוע קיסריה" ועוד); בקולנוע ובטלוויזיה: "פיתוי", "כוונות טובות", "מסכים", "אולי הפעם", "גירושים נפלאים", "סרוגים", "המכון", "חסמבה דור 3", "ראש גדול", "אליפים", "כוכב הצפון" ועוד).

"אני משחקת בסדרה את דינה, האמא במשפחה. היא מורה לצורפות ויש לה סטודיו בקיבוץ, שבו היא מעבירה את השיעורים", משרטטת פיטוסי קווי אופי לדמותה בסדרה. "היא אמא אוהבת וכיפית, שמאוד אוהבת את התא המשפחתי שלה, ובתוך המיליטנטיות היא בעיני הקול הרגוע יותר, המכיל והמבקש שלום".

"היא קיבוצניקית ומשתייכת ללביאים, שהם סוג של לוחמים, אז בחרנו להלביש אותה קצת כמו הבנים במשפחה, מגפיים, נעלי בלנסטון, בגדים בגווני אדמה ואפורים. אני בכוונה נתפסת להלבשה, כי במקרה הזה ספציפית, הבגדים עזרו לי לאפיין את דינה. לדייק אותה. מעבר לזה היה לי קצת מוזר לגלם אמא לשני בנים, בחורים, כי לי בבית יש שתי בנות. מתברר שזה היה נחמד ונוצרו בינינו יחסים ממש טובים. צחקנו לא מעט על הסט. דבר שפחות הצחיק את הבמאי".

"הפכתי לאמא, סדרי העדיפויות השתנו. אני די אמא טוטאלית, אז יצא שבמשך השנים הלכתי והפחתתי את ההופעות בטלוויזיה. התגרשתי, וזה כמובן הכניס את החיים שלי להילוך אחר, מאתגר. בשנים האחרונות אני גם מלמדת משחק. למדתי כתיבה בבית הספר לכתיבה של יובל אברמוביץ' ואמנון ז'קונט, ואני עובדת בימים אלה על פרויקט. בינתיים זה סוד. אני רק יכולה לגלות שיש לי שם תפקיד בשבילי.אני מודה שעברתי הרבה התחבטויות בשנים האחרונות, כשהפסקתי לשחק באותה אינטנסיביות. היו רגעים שאיבדתי אמונה בעצמי וביכולות שלי, וחשבתי להחליף מקצוע. הייתה גם תקופה שסירבתי ללכת לאודישנים, משהו בסגנון 'שברו את הכלים ולא משחקים'".

"לפני חמישה חודשים, אחרי שנה של התארגנות והכנה, עזבתי עם בנותי את תל אביב ועברתי לגור בפרדס חנה בבית פרטי קסום, עם גינה גדולה ודשא ופרחים ועצים. חלום. במקביל למעבר, אבא שלי נפטר בפתאומיות. אז התמודדתי גם עם זה".

"את שואלת אם האופטימיות שאני מפזרת היא אמיתית או מסיכה? אז ככה: המאבק או השיח הפנימי תמיד קיים. הפחד או הספק אוהבים לנקר לי בראש ולערער את הביטחון. וזה בסדר, זה התפקיד שלהם. התפקיד שלנו, שלי, הוא לעמוד מולם ולהתחבר לידיעה השקטה שהכל בסדר והכל יהיה בסדר. שכל דבר שקורה הוא שיעור בחיים ללמוד ממנו.

"בגלל זה אין בי פחד. חבל לי על החיים, על כל רגע שהולך על שנאה, כעס, רכילות או כל רגש שלילי אחר. בכל רגע רק מחשבה אחת יכולה להיות לנו בראש, לא שתיים. אף פעם. רק אחת. אני מעדיפה שהאחת הזאת תהיה טובה. להגיד לך שזה פשוט או קל? לא, אבל זאת עבודה וזה אפשרי. מה גם שאני מאמינה בכוח המחשבה. המבט שאתה מפנה לעולם הוא המבט שהעולם מפנה אליך. אז עדיף שזה יהיה משהו שמח וטוב. לא?".

"האגו יענה לך ויגיד שלא טוב להיעלם מעיני הציבור. כי זה אגו, כי זה לוחץ על נקודות עמוקות של חוסר הערכה עצמית. הערכה שמבוססת על יסודות רעועים של אהבת האחרים. אז כן, היו תקופות שזה ביאס אותי. ממש. לא הבנתי איך זה יכול להיות ששחקנית שמשחקת טוב ואוהבת את מה שהיא עושה לא ממצה עשירית מהיכולות שלה. איך כבר לא רוצים אותי? אבל אז הבנתי שוב, כמו כל דבר בחיים. יש לזה סיבה והתחלתי לחפש את הסיבה, את השיעור שאני צריכה ללמוד. את המסקנות אשאיר לעצמי".

"אל תאמיני לכל מה שכתוב בעיתונים. לא חזרתי בתשובה. נולדתי בבית דתי ומעולם לא התערערה לי האמונה בקיומו של בורא עולם, ויש לי דרך מלך משלי להתנהל בעולם עם מצוות מסוימות. עבדתי בעבודות מזדמנות כדי לפרנס את עצמי ואת הבנות. הכי פשוט. כשאת אמא, יש לך אחריות. היו התמודדויות עם האגו, כמובן, אבל זה היה שיעור חשוב ומדהים. אני מתייחסת אל החיים כאל משחק מחשב סופר מותח. אני ערנית ודרוכה ומצפה לראות מה השלב הבא".