"אפשר לשפוט את מה שגאולה אבן־סער אמרה איך שרוצים, אבל כדאי לציין שאורי אבנרי ז"ל אף פעם לא הסתיר את העובדה שהעיתונות שלו משרתת את המטרות האידיאולוגיות שלו. הוא אף פעם לא התיימר לטעון ש'העולם הזה' הוא שבועון אובייקטיבי", אומר פרופ' אורן מאיירס, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה.

מגישת חדשות כאן 11, גאולה אבן־סער, עוררה סערה ביום שני האחרון כאשר בעת שדיווחה על מותו של אבנרי במהדורת חדשות הערב של הערוץ, אמרה: “היום הספידו אותו רבים, החל מנשיא המדינה ראובן ריבלין, אבל גם מנהיג הלייבור הבריטי ג'רמי קורבין וגם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שאין להם בעיה גם להספיד מחבלים בשגרה". דבריה גררו לא מעט ביקורת, אך אבן־סער טענה בחשבון הטוויטר שלה שהיא “עומדת מאחורי כל מילה" שאמרה, וכי “הפרשנויות, שלפיהן הייתה מאחורי האמירה כוונה לפגוע באבנרי, הן מופרכות לחלוטין".

גאולה אבן. צלם : רפי דלויה גאולה אבן. צלם : רפי דלויה

אלא שאבן־סער אינה היחידה שמעוררת סערה בעקבות אמירה שנויה במחלוקת במהלך הגשת מהדורת חדשות: בשנת 2010, במהדורת החדשות המרכזית בערוץ 10, במהלך דיווח על סוגיית חדר המיון בבית החולים ברזילי, אמר המגיש יעקב אילון: “מחרדים נעבור לאנשים". בעקבות כך, פנתה האגודה לזכות הציבור לדעת אל הרשות השנייה במחאה על התבטאותו של אילון.

גם אושרת קוטלר, מגישת חדשות עשר, עוררה ביוני 2016 סערה ציבורית כאשר סיכמה ב"המגזין" כתבה על איש ההסברה עזרי טובי באומרה: “אין ספק שמדובר במתנחל שפוי. יש גם כאלה, אפילו ביצהר". בנוסף, בשנת 2014, בסיום כתבה בחדשות 10 על הדי הראיון של אייל גולן ב"ידיעות אחרונות", התקוממה קוטלר על דבריו של גולן, שלפיהם השד העדתי השפיע על הסיקור התקשורתי של פרשת הקטינות, ואמרה: “אני לא אשכנזייה, עוד לא התחלתי לקרוע אותך, אייל גולן, שמעת אותי? ואני אעצור כאן, איזו חוצפה, הוא מעצבן אותי".

גם מעבר לים אפשר למצוא לא מעט דוגמאות שבהן מנחה החדשות פולט הערה המסגירה את דעותיו. כך למשל, ביוני האחרון, מגישת החדשות אבי הונצמן מ"פוקס ניוז" התבלבלה כאשר דיווחה על הפסגה הצפויה בסינגפור בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און וכינתה את המנהיגים “שני הדיקטטורים". לאחר מכן התנצלה בפני הצופים.

אורי אבנרי. אריק סולטן אורי אבנרי. אריק סולטן

ביקורת רטורית

סגנון הגשת החדשות, כפי שאנו עדים לו היום, רחוק מזה שהיה נהוג בעידן של מגישים כמו חיים יבין ודליה מזור, ותיקי הערוץ הראשון. “הרעיון הזה של אובייקטיביות לא היה תמיד בעיתונות", אומר פרופ' מאיירס. "הוא התחיל בסוף המאה ה־19 והגיע לשיאו בחצי השני של המאה ה־20 בתור אידיאל. ואילו ב־30־40 השנה האחרונות אנחנו רואים - ואלה גם דברים שנחקרו - שהאידיאל האובייקטיבי הופך להיות פחות דומיננטי בעיתונות המערבית מכמה סיבות".

מה גרם לשינוי הזה?
“בשנות ה־60 הייתה עלייה של הניו־ג'ורנליזם, העיתונות החדשה, שהייתה עיתונות שדגלה בלהביע את דעות הכתב. שנית, העיתונות נתונה ללחצים מסחריים, ומובן שגם העלייה של העיתונות הדיגיטלית שחקה מאוד את המעמד המקצועני של העיתונאים וגרמה לכך שיש טשטוש בין עיתונות מקצועית לבין סוגים שונים של ביטוי ברשתות החברתיות. כל זה מושך כיום את כל העיתונות לכיוון הפחות אובייקטיבי".

פרופ' מאיירס מספר שעם שני עמיתיו, ד"ר אייל זנדברג ופרופ' מוטי נייגר מהמכללה האקדמית נתניה, בחן איך העיתונות הישראלית סיקרה את מלחמת לבנון השנייה. “היו כאלה שאמרו שהעיתונות הייתה ביקורתית מדי ואפילו סיפקה מידע לחיזבאללה, והיו כאלה שטענו שהעיתונות לא הייתה ביקורתית מספיק. מה שכן, עלה בצורה מאוד בולטת מהמחקר שלנו שבסיקור של המלחמה - כולל מגישי החדשות - העיתונות הפכה הרבה יותר ביקורתית בטון שלה. כתבים מרשים לעצמם להביע את הדעות שלהם, כולל מגישי חדשות. העיתונות מרשה לעצמה להיות הרבה יותר גלויה בעמדות שלה, וזה מוכח אמפירית. עם זאת, הביקורתיות

היא בהרבה מקרים לא מעמיקה ולא מתייחסת לדברים אמיתיים שצריך לבקר אותם. למשל במקרה של גאולה אבן־סער, היא לא מתחה ביקורת שנוגעת למנגנוני כוח, לתהליכים פוליטיים או לשחיתות, אלא זו הייתה ביקורת בדיבור, ביקורת רטורית, שבעצם לא משפרת שום דבר, אולי רק משקפת את הדעות של העיתונאים, וזה בניגוד לביקורת של ‘העולם הזה', שממש ניסה לשנות את המציאות".

יונית לוי. יח"צ יונית לוי. יח"צ


תופעה זו ניכרת בכל העולם?
“בהחלט. אפשר לראות שבארצות הברית שתי הרשתות המובילות של החדשות בכבלים הן פוקס, שמזוהה עם הימין, ו־MSNBC שמזוהה עם השמאל. ואילו CNN, הרשת הוותיקה ביותר שניסתה להיצמד לצד אובייקטיבי, נמצאת במשבר ובירידה, וגם הם עכשיו מנסים להכניס יותר עיתונות דעתנית".

לא ראשים מדברים

“בתקופתי היה ברור לחלוטין שאין מקום לשום הבעת דעה אישית, ואובייקטיביות הייתה אמורה להיות נר לרגלינו", אומרת מגישת החדשות המיתולוגית, דליה מזור. “אפילו הרמת גבה נחשבה הבעת דעה בצורה לא מילולית, וגם זה יכול היה לעורר סערה. צורת העבודה העיתונאית הייתה כזאת שהיה ברור לנו שאנחנו לא מביעים את דעתנו האישית. חונכנו לדגל האובייקטיביות, ודווקא שמחתי מאוד לראות עם השנים שזה השתנה".

את רואה בזה יתרון?
“המון פעמים, במהלך השנים שהגשתי חדשות, היה לי רצון להעיר משהו לפני הכתבה או אחרי הכתבה, אבל זה לא היה מקובל. לא היה אפילו צריך לומר לנו לא לומר. היום בתקשורת כל אחד מביע את דעתו. אני חושבת שצריך להיות ריבוי דעות, וכל צופה או קורא יבחר מה שנכון לגביו. עדיף המצב שהצופה או הקורא יודע כבר מאיזו עמדה מגיע העיתונאי שאותו הוא קורא. אני מעדיפה שמגישי החדשות לא יהיו בובות או ראשים מדברים, ואין פסול בזה שיביעו את דעתם, כאשר מילת המפתח בעיני היא כמובן מדיתיות".

חיים יבין דווקא טוען שאין חדש תחת השמש. “מגיש הוא לא רובוט, וגם עלי אמרו בצדק או לא בצדק שפה ושם חיוויתי את דעתי", הוא אומר. “ידועה האמירה ש'יבין עיקם את הפרצוף'. צריך מאוד להיזהר בהערות אישיות של המגישים ולא לדרוך חזק מדי על היבלות של מישהו, אבל לדרוש ממגיש להיות ‘אובייקטיבי לגמרי' זה לא מעשי. לא קיים, ובכלל אין דבר כזה בעיתונות, אובייקטיביות מוחלטת. כמובן שאסור לעבור את הגבול, אבל זה לא אומר שאסור להתייחס פה ושם לדברים שקורים בחדשות. אני מודה שחטאתי בזה, אבל ניסיתי מאוד לא לעבור את הגבול".

חיים יבין, "מבט". ראובן קסטרו חיים יבין, "מבט". ראובן קסטרו

“התפיסה שלנו של מה זה חדשות מלכתחילה השתנתה, והיו כמה תהליכים שהשפיעו על כך", מסבירה פרופ' ענת פירסט, דקאנית בית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית נתניה. “יש פה שינויים בכמה רמות. השינויים הם בסביבה האקולוגית של התקשורת: מעבר מערוץ 1, שהיה קול אחד עד תחילת שנות ה־90, למגוון ערוצים. התחרות פתחה את הדיון. הרשתות החברתיות הן השלב השני בשינוי. וגם בקרב העיתונאים עצמם, היו כמה דורות. הדור הראשון היה דור מגויס, שהיה חלק מתהליך בינוי האומה. היום זה כבר דור אחר לגמרי של עיתונאים, שחיים בתפיסה אחרת. אנחנו גם עדים להשפעות מהעולם. כיום אנחנו צריכים לדבר בשפה יותר בהירה, במובן הזה שהיא יותר אישית. כמו כן, אם הייתה פעם הפרדה מאוד גדולה בין חדשות קשות, שעסקו בענייני מדיניות וביטחון, לחדשות רכות, שהיו בידור, חדשות אישיות - הרי שגם זה השתנה. כיום כבר לא מדברים על הפרדה בתוך החדשות, אלא על מידע בידורי. כלומר, חל שינוי בכל התהליכים גם יחד, וכמובן רואים זאת בכל העולם.

“אם פעם העיתונאי היה צריך להיות רק חוקר ואובייקטיבי, ומגישת חדשות הייתה רק קריינית מהטלפרומפטר, היום התפקידים היטשטשו", היא אומרת. “אין כבר קווים ברורים, וכל התהליכים שמניתי קודם השפיעו על תפיסת התפקיד של המגישה והעיתונאי. בתפיסה התקשורתית ובתפיסה של המחקר, המונח ‘אובייקטיבי' בטל כבר מזמן, בוודאי ובוודאי בעידן הפוסט־מודרני. כי בדיון מי אומר ‘מחבל' ומי אומר ‘לוחם חירות' - השאלה היא מי הדובר, מהי נקודת המבט וההקשר. 'אובייקטיבי' נכנס כבר מזמן לתוך מירכאות".

תמר איש שלום. רונן פדידה תמר איש שלום. רונן פדידה

בשנת 1972 פורסם מסמך נקדי, מסמך עקרונות שחובר בידי איש “קול ישראל" נקדימון רוגל, ובו מפורטים כללי אתיקה החלים על העוסקים בעיתונאות המשודרת. במשך שנים רבות שימש המסמך השראה אתית לעיתונאים ואנשי תקשורת רבים. “פעם היה קוד, פעם היה הסדר, מאז הדברים השתנו, הלכו והתבטלו", אומרת פרופ' פירסט. “נעשו ניסיונות לחדש את המסמך, לשפץ אותו, אבל היום גם קשה להתמודד עם נהלים סגורים כשכל המערכות פרוצות. גם ברחבי העולם מגישי חדשות לא פעם מביעים את דעתם. אנחנו לא ייחודיים בכך".

אמירתה של אבן־סער עשויה לבלוט על רקע התנהלות חלק ממגישי ומגישות החדשות בערוצים המתחרים, בעיקר מגישת חברת החדשות, יונית לוי, ומגישות חדשות עשר תמר איש־שלום וטלי מורנו, ששומרות לרוב על ממלכתיות ונמנעות מאמירות שנויות במחלוקת.

“היום חדשות אובייקטיביות ועיסוק בעובדות הם משהו שנעלם", אומרת ד"ר עמית לביא־דינור, סגנית דיקאן בית הספר לתקשורת, המרכז הבינתחומי הרצליה. “בגלל הרשתות החברתיות נתקלים בהתבטאויות של עיתונאים בכירים, והיום קל מאוד לזהות את הדעות הפוליטיות של העיתונאים. בעבר לא ידענו, אולי ניחשנו, מה עמדותיהם, אבל היום בגלל המדיה החדשה, הרשתות, הטוויטר, והשימוש האינטנסיבי של העיתונאים במדיה הזאת - מיד יודעים. היום גם יש לנו הרבה ערוצים, שגם להם יש קוד של זיהוי. למשל, את יודעת שערוץ 20 הוא יותר ימני בהגדרתו, ומי שרוצה לצרוך את החדשות היותר ימניות, יכול לפנות לערוץ הזה. גם בין ערוץ עשר לחברת החדשות ניתן לראות הבדלים, ונושא הנטייה הפוליטית כבר לא נסתר כמו שהיה בעבר".

זה טוב או רע?
“היום אנחנו נמצאים בבלבול מוחלט. המונח 'פייק ניוז' הפך להיות מאוד חזק, והאמינות של החדשות ירדה. אני מבססת את דבריי על סקר שעשו לאחרונה ברשות השנייה, ובו ראו שכל נושא אמון הציבור בתקשורת - בתחומי חדשות ואקטואליה - הולך ויורד. אם בעבר יכולת לומר שאת יודעת משהו כי קראת בעיתון או שמעת ברדיו, היום זה כבר לא כך. היום פחות מאמינים למה שקוראים ושומעים, ואנחנו מייחסים לעיתונאים מסוימים - שלא מחזיקים בתפיסה הפוליטית שלנו - אמינות נמוכה יותר. גם ברחבי העולם זה כך".