אם עב"ם היה נוחת אאוט אוף דה בלו על הפלנטה הציונית, והיה רוצה לפענח מה קורה כאן, אך ורק לפי מה שמשודר בערוץ 2 - שהתפצל לפני כשנה לשניים - הוא היה מגיע למסקנה הבלתי נמנעת שבמדינת ישראל או שאוכלים כל הזמן, או ששרים כל הזמן. אז בדיוק אתמול התחילה בקשת 12 תכנית אוכל חדשה עם חיים כהן ("MKR - המטבח המנצח"); וברשת 13 עלתה בקול תרועה רמה ("אחרי שכבשה את ארה"ב"): The Four - עוד ריאליטי כישרונות מוזיקלי שמה זה מתאמץ להמציא מחדש את הגלגל, אחרי יותר מ-15 שנה שהז'אנר הזה כבר יצא מכל החורים – מ"כוכב נולד", דרך "בית ספר למוזיקה", "אייל גולן קורא לך", "אקס פקטור", "דה ווייס", "הכוכב הבא", "הדבר הגדול הבא", ועד "הכוכב הבא לאירוויזיון" "אייל או אביב" ותסלחו לי אם שכחתי מישהו או משהו בדרך, כי באמת כבר נמאס מהז'אנר הזה, ולא ברור אם באמת נותרו בארץ הזאת כישרונות מוזיקליים שטרם נחשפו. הפורמט של "דה פור" אמור היה, לכאורה, להפתיע. בכל זאת, הפעם הפכו את הפירמידה, בחרו "רביעיית גמר" בדמותם של ארבעה יעני "כוכבים" שכבר "עשו את זה" (יהונתן אבידני, שרית אביטן, שיר לוי ומיי פיינגולד); כשהכישרונות האנונימיים שהגיחו מהאפלה, בניסיון להפוך תוך תכנית אחת מנובאדי לסאמבאדי, אמורים היו לעבור את הרף המחמיר של ארבעת השופטים, שכל אחד מהם כוכב/ת בזכות עצמו/ה (מרינה מקסימיליאן, דקלה, מוקי וגלעד כהנא) ולזכות בארבע טבעות כחולים. טבעת אחת אדומה, ואתה בחוץ. וואו, איזה הפתעה. לא כסאות מסתובבים, לא דיאגרמות עולות ויורדות, לא צ'קלקות כחולות ואדמדמות. לא סמסים מהבית. ארבע טבעות כחולות ו"יש לנו קרב". קרב מול אחד מ"רביעיית הגמר" שיושבים כמו בוקים ומשקשקים מהכישרון שיזכה בארבע טבעות כחולים, ויאבק מולם בדו-קרב גורלי שיעיף אותם – או לא - מ"רביעיית הגמר" ו"ינעל" אותם על הכיסא.
מאחורי הקלעים של THE FOUR

צילום: יח"צ


אה, כן, שכחנו את המנחה היפהפייה והמוכשרת אסתר רדא, כוכבת בזכות עצמה, שנכנסה לנעליהם הגדולות של צביקה הדר, פינת אסי עזר וארז טל. אני אישית מעדיף את רדא כזמרת ולא כמנחת תכניות ריאליטי, אבל גם רדא, כמו כל אחד מאתנו, צריכה להתפרנס בארץ אוכלת יושביה.  
התכנית עצמה הייתה זוהרת, מנקרת עיניים, עמוסת תפאורה סופר מפוארת, עם ים של רעש וצלצולים וכל הדאווין שמלווה תכניות ריאליטי מוזיקליות. כשנגמרה התכנית הראשונה, נחרט בזיכרוני רק דבר אחד: הביצוע המרגש של יובל לב נבון לשיר הקלאסי של הביטלס Still My Guitar Gently Weeps. 

כל השאר היה קצף על פני המים ששקע במצולות מיד בסוף התכנית. במיוחד הדאווין של מרינה, שעברה תהליכי טרפנטיניזציה מסיביים, מאז התגלתה ב"כוכב נולד-2" אי שם בתחילת העשור הקודם, אך בסוף העשור הזה סיגלה לעצמה מניירות של מגה-סטארית שיודעת להגיד "קראנצ'י" ו"חוצה את הז'אנר" בלי למצמץ. לדקלה, מוקי וגילי כהנא אין לי טענות. אם אביב גפן, פורטיס, יובל בנאי, שלומי ברכה, מוש בן-ארי ושלומי שבת יכולים, אין שום סיבה שגם הם לא יעשו לביתם.