מש נערכה יריית הפתיחה של העונה השנייה של הריאלטי "גוט טלאנט". אחרי עונה ראשונה צולעת, ותחלופה של מחצית מהשופטים, הגענו לעונה החדשה עם ציפיות גדולות ונותרנו לצערי שוב עם אכזבות. לא נרשמה שום חגיגיות וטקסיות שמלווה תמיד את פרקי הפתיחה וההשקה של כל ריאליטי שעולה למסך. זה הרגיש כאילו אנחנו נמצאים כבר בשיאה של העונה, שמציגה את אותם חומרי עודף שנדחסו לפרקים לגמרי מיותרים אבל מנצלים את גל הרייטינג של פרקי הפתיחה.

הקצב לא מיגנט, השואו לא סחף, השופטים לא הלהיבו והטאלנטים על הבמה, שאמנם מרביתם היו מקצועיים, לא הצליחו להרשים ובטח ובטח שלא להפיל לי את הלסת. הייתי מצפה שבפרק הפתיחה היו בוחרים דווקא את המתמודדים הכי בולטים של העונה בכדי להותיר טעם של עוד, ואם אלו המתמודדים הכי בולטים שיש להם בתוכנית, אז אפשר לסכם את העונה כבר מעכשיו כאכזבה גדולה.

מזל שהיה את רומן, הילד בן ה-9 המרגש שהציל את פרק הפתיחה כשחלק עם הצופים את סיפור חייו הקשה ושיתף כי עבר השתלת כליה, לב וריאות בגיל חמש. רומן עלה לבמה והצליח לגרום לי לדמוע מהתרגשות ולקהל לעמוד על רגליו. אלמלא רומן כבר מזמן הייתי לוקחת את השלט ומעבירה לאפיק אחר. בסופו של דבר תוכניות הריאליטי האלו מבוססות בעיקר על סיפורים אישיים, ולא על כישרונות מיוחדים.

השופטים החדשים אורי גלר ומורן אטיאס שהחליפו את מיה דגן ומאור בוזגלו, לא בדיוק הביאו ערך מוסף שונה מהקודמים. אורי גלר איש חביב ומקסים, אך כריזמה טלוויזיונית היא ממנו והלאה, ציפיתי להרבה יותר. מורן אטיאס אמנם מוסיפה הרבה יופי ואצילות למסך, עם שלל אאוטפיטים ולוקים מרהיבים, שאי אפשר להתעלם מהם. היא מושכת את כל הפוקוס של עדשת המצלמה, ומצליחה מבלי להתאמץ להאפיל על השופטים האחרים, אבל פה הטעות הגדולה בבחירה שלה כי אין הרמוניה מאוזנת וחסרה דמות גברית חזקה ומפורסמת בפאנל השופטים.

השילוב של אטיאס, ג'ורדי, נועה קירל ואורי גלר מרגיש חסר, לא שלם ולא מספיק מגובש. חסרה לי יריבות בין השופטים, הרמות להנחתה, ויכוחים סוערים ואותנטיים בכדי להצית ניצוץ בצוות השופטים הלבבי הזה. וזה מבלי להתייחס לברור מאליו: אין אף שופט ב"גוט טלאנט" שהוא שם דבר ודמות טלוויזיונית מוכרת לכולם שהצופים כבר מורגלים אליה ומשתוקקים לשמוע אותה.

ייאמר לזכותם של מנחי התוכנית עופר שכטר ואסי ישראלוף, שאמנם סיימו את תפקידם בבית האח הגדול, אבל רכשו מספיק ניסיון בימתי בכדי להציל את ההפקה הלא מושקעת והטאלנטים חסרי הטאלנט, והשופטים שאנחנו כ"כ מתאמצים להכיר. שכטר וישראלוף המוכשרים מצליחים להפיח חיים בכל רגע שהעדשה מתמקדת בהם.

ובואו נתמקד בסיבה המרכזית לאכזבה הגדולה, בסופו של דבר לא משנה כמה טאלנטים יגיעו, איזה הרכב שופטים ייבחר, ואיזו הפקה מושקעת תירשם, הקונספט של שופטים יושבים באולפן מול במה ואומרים כן או לא, כבר לגמרי יצא מכל החורים ואין לו עוד מקום יותר על המסך שלנו. תפנימו.