חן אמסלם מתעלה על השחקנים הוותיקים וצוללת לסדום ועמורה של "פמת"א"

הסדרה המשפטית היא דוגמה ליצירת מקור שמבחינה בין קומדיה לטרגדיה, מתייחסת לחומריה ברצינות הראויה ומוותרת על אווירת הדחקות שמלווה את הטלוויזיה הישראלית

עינת אוליבייר צילום: ללא
פמת"א
פמת"א | צילום: משה נחומוביץ', יח"צ

הרבה זמן שלא התענגתי על סדרת טלוויזיה ישראלית שלא נשענת על הומור או מתחבאת מאחוריו. נדמה שמאז "חטופים", הסדרות הישראליות של העשור האחרון - מ"פול מון" ועד "פאודה" - נכתבות במבט דחקאי ובאווירת קומזיץ, כמתעקשות לא לקחת עצמן ברצינות יתר או להבחין מסורתית בין קומדיה לדרמה.

"פמת"א", ראשי התיבות של פרקליטות מחוז תל אביב, לשמחתי, חזרה למקורות שמהם קורצו דרמות משפטיות. זה קורה בזכות יוצרות הסדרה, נעה רוטמן, כמי שעבדה בפרקליטות, שמביאה תוכן רב מניסיונה האישי כמי שעבדה בפרקליטות תל אביב, והתסריטאית אסתר נמדר־תמאם. שתיהן קיבלו החלטה מושכלת להתייחס לחומרים שלהן ברצינות תהומית וראויה, כך לפחות זה נראה לפי שני הפרקים הראשונים.

הדמות שמובילה את העלילה היא מרסל בן דוד (חן אמסלם, שמחזיקה את הסדרה על כתפיה ומאפילה על שחקנים מנוסים ממנה כמו אושרי כהן ואורי פפר), עורכת דין צעירה, חדה כמו תער, לא פראיירית, שמקודמת להיות פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב, בעקבות המלצה חמה מהמנטור שלה, השופט אביגדור קאהן (שלמה בראבא).

תגיות:
כאן
/
פמת"א
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף