"אני מאוד אוהב לראות קולנוע ולעשות קולנוע, אבל כמי שמתרכז בבימוי לטלוויזיה, אני מוצא בה קסם בזכות עצמה, ולגמרי לא נמנה עם אלה שמחשיבים קולנוע מעל טלוויזיה", אומר אורי סיון, מי שהתגלה לפני 22 שנה עם חברו, ארי פולמן, כשביימו יחד את סרטם "קלרה הקדושה", ומאז התמסר לעשייה טלוויזיונית עטורת הישגים. "אני אוהב את המדיום הטלוויזיוני, המאפשר להיכנס לעומק ולראות תהליכים ודינמיקה בין אנשים, תוך יצירת נפח שאין בקולנוע".

הערב תעלה בכאן 11 "מונא", סדרה חדשה שביים סיון עם מונא חוא, עלא דקא, רועי אסף, עדי גילת, סוהיל חדד, אורי גבריאל, סלווה נקארה, ראבקה תלחמי וג'לאל מסארווה.

"מונא", סדרה שמירה עווד חתומה עליה כיוצרת, עוסקת במונא, צלמת ישראלית ממוצא פלסטיני, שנבחרת לייצג את ישראל בתערוכת צילום בינלאומית חשובה בפריז. מאותו רגע היא נאלצת להתמודד עם אביה - שכבר נידה אותה בעבר; עם זוגיות עם יהודי שמתחילה להיסדק; ועם התנגדויות בו־זמנית מהחברה הערבית והיהודית, כשברקע - מבצע צבאי גדול בעזה.

"כשפגשתי בפעם הראשונה את מירה (עווד), עם האנרגיה המאוד מיוחדת שלה ונקודת המבט הייחודית שלה על הישראליות ועל בני האדם, מיד הבחנתי שיש בסיס אדיר לסדרה בהשראת עולמה", מספר סיון. "לכשעצמי חוויתי כאן חידוש. אחרי שלמירה חברה מאיה הפנר, שכתסריטאית עשתה עבודה נפלאה כשלקחה את העולם של מירה והפכה אותו לדרמה. יכולתי לראשונה להתרכז בבימוי נטו, מה שהיה עונג גדול. הדמויות הערביות בסדרה לא נעולות באיזו משבצת מוגדרת - קומית כמו ב'עבודה ערבית', או לוחמנית כמו ב'פאודה' - והן מעורבבות בהוויה התל־אביבית, בדומה למירה".

מסתתר כאן איזשהו מסר?
"וואו, אתה יודע מה? אני מאוד סקרן לגבי מה יחשבו על איך שאנחנו מראים שאפשר לחיות יחד, עם כל המורכבות בחיים האלה, תוך כדי ערבוב מרתק וססגוני".

בניגוד ל"עבודה ערבית", עווד הייתה הפעם מאחורי הקלעים ולא נראית על המסך. "כבר עברתי את הגיל של גיבורת הסדרה", היא מציינת.

"מה שיפה כאן הוא שמירה מביאה את הסיפור שלה, שנובע מהקרביים שלה עם האמת שלה, ונותנת לחוא המקסימה (כוכבת הסדרה) לתרגם את מירה לעולם שלה", אומר סיון. "אגב, מירה קראה לדמות הראשית בסדרה מונא (בשורוק) לפני שהגיעה אליה שחקנית באותו שם".

ובאשר אליך?
"נהניתי לביים, בלי להבין מה נאמר בערבית בסדרה הדו־לשונית הזאת, אם כי ידעתי מה כתוב בטקסט. במקום להיות עסוק בו, הייתי עסוק ברגשות ובדינמיקה בין הדמויות. אם הייתה בעיה מילולית, מירה, שנכחה בכל הצילומים, הייתה מתקנת אותה".

סיון (55), נולד בארצות הברית, שם עשה אביו את עבודת הדוקטורט שלו בהנדסת חשמל. בגיל שנתיים הגיע ארצה עם משפחתו. "לא הייתי מאלה שחלמו להיות קולנוענים", הוא מעיד, "אבל הייתה לי אמירה אסתטית של להסתכל על העולם, להרגיש אותו ולחלום על בריאת מציאות לפי ראות עיניי".


אורי סיון. צלם : ארכיון פרטיאורי סיון. צלם : ארכיון פרטי


כבר ב"שאנן שיא" (1991), יריית הפתיחה המקצועית שלו, קטף את פרס אופיר לסרט תיעודי קומי, שתיעד את אירועי מלחמת המפרץ הראשונה. שותפו לבימוי הסרט ולזכייה בפרס היה פולמן, חברו לספסל הלימודים בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. "אנחנו דור שני של חברים מאז נעורינו בחיפה, כבניהם של אבות פרופסורים בטכניון שהיו חברים", הוא מספר.

בתוך שנה נפל ברשתם פרס אופיר נוסף, הפעם על בימוי "קלרה הקדושה". "הסרט שיקף אולי משהו בתפיסה הדומה שיש לנו על המציאות", הוא מספר. "לאחר כל השנים ארי, ששיתף אותי באנימציה בסרטו 'ואלס עם באשיר' ואני, מתכננים ליצור יחד סדרת טלוויזיה אירופית גדולה".

ביו השאר סיון יצר עם איתן פוקס את "פלורנטין", מלהיטי הטלוויזיה הגדולים של שנות ה־90. "באיזשהו מקום אני רואה את 'מונא' כסוג של 'פלורנטין' בימינו", אומר סיון. "כמובן, מה שמייחד את 'מונא' הוא שדמויות ערביות עומדות במרכזה, וזה אחד המסרים של הסדרה". 

"מונא", ימי שני (החל מהיום), 22:00, כאן 11