התופעה הטלוויזיונית המסקרנת ביותר של השנה החולפת בטלוויזיה הישראלית נחשפה בשבוע שעבר בריאליטי העתק של יורם זק וארז טל,  "2025". התוכנית בה הושקעו על פי ההערכות כמעט 100 מיליון שקלים בפלטפורמות השונות הציגה קונספט חדש וחצוף, מלחמה כלכלית בין המתמודדים - עד השקל האחרון, חשיפה ומציצנות גבוהה מתמיד חזון דיסטופי על עתיד מתועש וממוחשב בסגנון הסדרה האפלה "מראה שחורה".

מומחי תקשורת וטלוויזיה ישראלים נחלקים בדעותיהם לגבי הפורמט החדש והיוקרתי. האם מדובר בריאליטי שמציב רף חדש של יצירה על המסך הישראלי ומציג שאלות חשובות על האדם בעולם שהופך ליותר ויותר רובוטי או בווריאציה מתאמצת לפורמטים המוכרים של תוכניות מציאות, שהופכת את כולנו למוצרי צריכה עם תג מחיר?


2025. צילום מסך
2025. צילום מסך


בלי אג'נדה של ניסוי חברתי

"בסופו של דבר זה סוג של 'אח גדול על סטרואידים'", אומרת נועה לביא, ראש החטיבה לתקשורת פוליטית, המכללה האקדמית תל אביב יפו. "הקונספט הוא לסגור מתמודדים במקום אחד בו הם יצטרכו לבצע משימות כדי לזכות בכסף. המשחק עצמו הוא נטול כל מסיכות, אומרים את המובן מאליו, בלי להסתתר מאחורי כל מיני אג'נדות של ניסוי חברתי - 'בני אדם הם סחורות. אנחנו בעידן קפיטליסטי, בואו נתמסחר בכיף'. הפורמט בו השחקן עם הכי מעט כסף מודח מהתוכנית, וכולם רואים על מסך כמה כל אחד שווה - הכל נמדד בכסף". 

2025. צילום מסך
2025. צילום מסך


"המסר הבסיסי הוא שאם אתה עני - מעיפים אותך החוצה. מספיק לי לחיות בעולם קפיטליסטי אני לא צריכה את זה גם בטלוויזיה", מוסיפה לביא. "'טלוויזיה כמציאות היא תיאטרון האימה של הקפיטליזם', אמר חוקר התקשורת ניק קולדריי, וכאן המשפט מקבל משמעות חדשה. לקראת סוף הפרק הראשון, כשפורסם כמה כסף כל מתמודד שווה, היה ממש קשה לראות אותם, שמים תג מחיר על בן אדם, עם התקדמות התוכנית 'תג המחיר' השפיע גם על החלטות שונות של המתמודדים בהתנהגותם כלפי אחרים. ב'כוכב הבא' אולי תקבל ציון נמוך והמסך לא יעלה, אבל בסוף השופטים יגידו לך משהו עם ערך מוסף שהוא לא כלכלי, אלא מקצועי".
 
מנגד, טום מודן, מורה וחוקר התקשורת מרשת תיכון גימנסיה, טוען כי מדובר בטלוויזיה ברמה שלא נראתה בארץ: "התכנית 2025 מציבה רף חדש לתכניות הריאליטי בישראל. הקונספט החדשני וההשקעה הרבה בולטים מעל כל התכניות הריאליטי שהיו אי פעם בטלוויזיה הישראלית. יש לנו את כל מה שאנחנו אוהבים והתרגלנו אליו בתכניות ריאליטי, דמויות מעניינות עם סיפור מרגש, ארז טל כמנחה, השקיפות והמציצנות הבלתי פוסקת כמו ב'אח הגדול', תחרות בין מתמודדים שנלחמים שלא ידיחו אותם כמו בהישרדות, יש משימות, יש הפתעות יש מניפולציות רגשיות".

באמת כל כך שונה?
באמת כל כך שונה?


"ב-'2025' אין חדשנות מלבד ה'חדשנות' על הנייר", טוענת יסמין ששון דוקטורנטית למדעי התרבות, ומרצה בקורס ריאליטי בספיר. "התחושה, בצפייה, מזכירה יותר מדי דברים שצפינו בהם. מה חדשני?! רובוט של ברמן בלי ידיים במקום אח הגדול? אין חדש תחת השמש. אז יש רובוטים שמחייכים, אבל הרי אז זה לא באמת רובוט, יש מישהו מאחריו. אני זוכרת את המבט הזחוח של ארץ טל שאומר 'הדיירים הראשונים בעולם שנכנסים לעיר', אבל זה לא יותר מ'אח גדול' עתידני. יורם זק יודע לעשות טלוויזיה, מעניין לצפות באינטראקציות ובמשימות, כמו החתולה או הסופה, בסוף, אצפה בזה כי זה מעניין, לא כי זה חדש".

מראה שחורה - על אמת

"בעיר העתידנית יש את כל הנושאים החדשניים שמדברים עליהם כיום", מוסיף מודן. "יצירת סיפור פנטזיה ודמיון, שימוש באלמנטים של משחקי מחשב ווידאו, עיר חכמה וטכנולוגית, רובוטים שנותנים לך שירות ומעצימים את המוטיב הפוסט הומניסטי הקיים בסדרה. נראה כי יש דמיון רב בין הסדרה הדיסטופית 'מראה שחורה' במיוחד פרק שני בעונה השלישית בשם '15 מיליון נקודות', בפרק זה עיצוב התפאורה דומה מאוד לעולם העתידני שמציגים ב-'2025'. בפרק זה המטרה של המשתתפים להתחבב על הצופים בבית בכדי להרוויח נקודות שבעזרתם יוכלו להפסיק לחיות בעבדות ולחיות חיי פאר. דומים גם האלמנטים של הטבלה המספרית שתופיע לכל אורך העונה והבחירה כי כל דבר בעיר יעלה כסף".

"מבחינת הפקתית '2025' אולי מנסה לקרוץ ל'מראה שחורה', 'משחקי הקרב' או 'טרומן שואו', אך 2025 הוא נטול כל ביקורת על הקפיטליזם, הוא נטול כל ביקורת עצמית וחוש הומור", טוענת לביא. "להבדיל מ'הכוכב הבא לאירוויזיון', שיש בו המון הומור. בעידן שצופי הטלוויזיה הם כל כך מנוסים ובעלי אוריינות טלוויזיונית, הרבה יותר נעים לראות את הז'אנר שקורץ לעצמו". 



"יש הבדל מהותי בין 'בזות' ל'השפלה'. יש הרבה השפלות בריאליטי אנחנו רגילים לראות קרבות בין מתמודדים, ביקורות משפילות משופטים, אבל יש בכך אלמנט ספורטיבי", אומרת ששון. "בזות זה משהו אחר, כמו לתת למתמודדים לאכול חרקים ב'הישרדות' - 'פיכס טהור' שמייצג חוויה לא נעימה לצפייה. במובן הזה, כשסיגל או דומיניק נאלצו לחלק את כספי המשימה מול כולם - ולומר למתמודד שהוא שווה פחות מול כולם, זה שמתמודד קם בבוקר וכולם יודעים כמה כסף יש לו - האלמנטים האלו מייצרים ביזוי וחוסר נעימות".

"'הכל גלוי', עם התקדמות התוכנית, נראה שהכל הפך לשקוף יותר", מוסיפה לביא, "אבל לפעמים ל'מאחורי הגב' יש שמירה על נראות של כבוד לאחר. כשמנהל המשימה שנאלץ לחלק את כספי הפרס בין המתמודדים מול כולם יש בכך מוטיב של ביזוי פומבי. יש פגיעה נרקיסיסטית עזה יותר כי אתה יכול לצותת למה שאומרים עליך. יש כאן עליית מדרגה במובן של חוסר האמפתיה למתמודדים, מראים אותם 'במערומיהם' על מזבח התחרותיות או המציצנות. אחד הדברים שמאפיינים את האנושות זה האמפטיה, אם מאבדים את האמפטיה, את ה'מותר' ו'אסור' באינטראקציה חברתית,  אפשר להגיד ברמה מסוימת שאיבדנו צלם אנוש".
 


מודן מוסיף: "כעוסקים בשאלות של השפעת הרובוטיקה והבינה המלאכותית על חיינו מתעורר הדיון עד איפה נכון ללכת עם ההתפתחויות הטכנולוגיות, צצות הרבה שאלות פילוסופיות ומוסריות אודות משמעות האדם וכיצד העתיד הטכנולוגי הולך לשנות אותנו ואת חיינו, 'מראה שחורה' בחרה את הצד השלילי והדיסטופי, במטרה להפחיד אותנו ממה שעלולה לגרום לנו הטכנולוגיה".

"כאשר היוצרים הפכו את השאלה הזאת לתכנית ריאליטי, הם מציגים לנו את האפשרות שאין תשובה חד משמעית כיצד הטכנולוגיה תעצב את חיינו העתידיים אלא המשתתפים הם אלו שיחליטו כיצד לחיות בעיר החכמה. גוגל כבר הציגו רעיון להקמת עיר חכמה כזו בטורונטו, ואפילו כאן בארץ, 'סלקום' נכנסה לתחום. המתמודדים מקבלים החלטות שידמו חיים בעולם עתידי ואנחנו נוכל לראות כיצד זה משפיע עליהם, כמו למשל החשמל שקרס, ולא אפשר למתמודדים לצאת מהבית החכם. המשתתפים הם אלו שמיצגים כיצד ניתן לקחת את השפעות הטכנולוגיה האם למקומות שפוגעים בבני האדם בקשרים ביחסים אישים ברגש באנושיות או למקום של אחדות, של בחירה באדם על פני המכונה, בחירה באנושיות באמפתיה בחמלה. זאת קפסולה של זמן המאפשרת לנו בעזרת צפייה במשתתפים להתמודד עם סוגיות התנהגותיות שיצוצו בעתיד כבר עכשיו".