קודם וראשית כל, הסדרה "מעברות" שעלה אמש ב"כאן 11", היא שיעור משובח בהיסטוריה. אוהל המעברה, ויורשו, הבדון הדלפון, שימשו בתפקיד המולדת הפיזית של כור ההיתוך. כאשר באוהל אחד גרו משפחה יוצאת רומניה, משפחה יוצאת פולין, משפחה יוצאת תימן, וכולם דיברו בבליל של ערבית ויידיש בח' וע', שנאו ובזו זה לזה, נמסו מחום בקיץ וקפאו מקור בחורף, קם ונולד העם. וכשהאוהל נפל על הראש באמצע ליל שלג והכל התגייסו ביחד להקים אותו מחדש, בלי שהתכוונו או הבחינו קירבה אותם המצוקה בכך וכך מילימטרים. לא יותר מדי מילימטרים כמובן, יהודים אולי ערבים זה לזה אבל לא משתגעים זה על זה, אבל שם, במעברות, יצא לדרך הסיפור הישראלי הגדול.

הנה עוד שיעור מופלא ומוזר בהיסטוריה שמגישה לנו "מעברות": ראש ממשלה, כך אנחנו מורגלים, הוא בעצם מטרה מתניידת שסופגת חצי ביקורת השכם והערב. "מעברות" מעמידה את הצופה בעמדת מתפעל מתחושת החזון והשליחות העצומה של בן־גוריון. נכון, חזר ואמר האיש הקטן העומד על הראש בחוף תל אביב, אין לנו אוכל, ואין לנו עבודה, ואין לנו איפה לשכן את העולים, אבל אנחנו בונים מדינה, ועם, אז תביאו עוד 50 אלף מקצה העולם הזה, ועוד 100 אלף מקצה אחר של העולם, תביאו מאיפה שאתם רק מוצאים, ויהיה קשה אבל נסתדר. ושינוע ההמונים הזה, וקליטתם, למי ששכח, נעשה במקביל למלחמת העצמאות העקובה מדם ההרוגים והפצועים. וכשרואים וחווים פירור מהמצב הנורא דאז, מתעורר רצון לקום על הרגליים, להתייצב מול האנשים הללו וראש הממשלה הזה והמדינה הינוקא האמיצה הזו ולקרוא "בראבו".

וקיימת גם אפשרות נוספת, ותסמכו על בעלי החשבונות המקצועיים שלא יחמיצו את האפשרות הקורצת. במעברות, יטענו בעלי החשבונות, התפרצה ההתנשאות האשכנזית ואפליית עדות המזרח, והנה ההוכחה מופיעה בסדרה שלפנינו.

אז קודם וראשית כל, הצדק עמם. הייתה התנשאות ואפליה, ילדים נחטפו, והיה גם ניצול. אבל בחלל של שנות המדינה הראשונות ריחפו פחדים שהיו גם לגיטימיים. אנשי החליפות שממילא נאבקו בקשיים בלתי אפשריים, התבוננו בחרדה בעשרות האלפים היורדים מהאווירונים, חלק ניכר מהם חולים, חלק מתרבויות שונות בתכלית, ושקשקו. בצדק, אגב, שקשקו. באופן האנושי ביותר חשו מאוימים, האמינו שגוררים להם את הארץ לאוהלי מדבר, ובדרכם להתמודד עם הבעיות האובייקטיביות העצומות - גם טעו. היה שם גם רוע, ובוז - הסיפור העגום הזה כבר סופר ועדיין מסופר, ורק יהיה חבל אם ינצלו את "מעברות" לסיבוב נוסף של התכתשות סביבו.

"מעברות" היא קודם כל שיעור משובח בהיסטוריה, אחד מרבים, אגב, שמשודרים בכאן 11, שמנקודת מבט דוקומנטרית הולך ומקיים את הציפיות שהיו ממנו. אז כאמור יהיה חבל אם ייפתח עכשיו סיבוב נוסף ומיותר של מריבות, שאתם עשיתם ככה, ולא נכון, אנחנו לא עשינו ככה, וחטפתם, והקיבוצים, ואפשר כמובן להיות בטוחים שבדיוק לתכלית הזו ינצלו בזמן הקרוב את הסדרה. אפשר כבר לשמוע את אנשי הקיפוח המקצועיים מצחצחים חרבות, הפועלים מנקים את הזירה, תכף זה מתחיל.

"מעברות", כאן 11, החל מיום רביעי, 20.2, 21:00

***

בחירות: אלונה ברקת עוזבת לפוליטיקה, ערוץ הספורט

שיהיה לאלונה ברקת לבריאות בפוליטיקה, אבל צריך לקוות ש"חדשות הספורט" לא יבזבזו יותר זמן על נאומי בחירות של בנט ושקד וברדוגו. מה נשאר לנו בימים האלה מלבד ספורט.

עצוב היה לכדורגל הישראלי העצוב ממילא ביום שבו אלונה ברקת הודיעה על הצטרפותה לפוליטיקה. ברקת הבטיחה כי תמשיך להעמיד תקציב ראוי להפועל ב"ש, אבל כשהראש שלה יהיה במאבקי, נגיד, ועדת המשנה למסטיק עגול בשטחי יש"ע, קשה לראות אותה ממוקדת ומפזרת מיליונים על המקום ברכישת, נגיד, הכוכב הבא שהתגלה במכבי נתניה.

ב"חדשות הספורט" באותו ערב הובאו דבריה של ברקת ממסיבת העיתונאים, שבה אמרה כי היא "רוצה להביא את הערכים שהביאה לב"ש לכלל ילדי ישראל", ובאמת קשה היה להבין למה היא מתכוונת. האם לכך שכל ילד ירצה וישמח לקבל הרבה כסף? את הערך הזה יודעת התרבות האנושית כבר אלפי שנים לפני אלונה - אבל זה מילא, זה הפקה פקה הרגיל שפוליטיקאי חייב להשמיע.

אחר כך דיברו נפתלי בנט ואיילת שקד, שנשמעו שוחים בענייני כדורגל כמו דג במרק פירות, וגם הם תרמו את הפקה פקה הפוליטי שלהם, ותחושת מיאוס החלה לטפס בי. לא בגלל דעותיהם, אלא בגלל האכסניה. שם התוכנית היה - להזכיר לכולנו - "חדשות הספורט", כלומר מה חדש בפעילות האנושית המרגשת הקרויה "ספורט", והנה, תפסתי, הולך ומצטמצם זמן שידור הפעילות האנושית המרגשת הקרויה "ספורט", ובמקומה אני מקבל פקה פקה סמיך וטורדני מפיהם של נפתלי שקד ואיילת בנט.

אלונה ברקת. צלם : דני מרון אלונה ברקת. צלם : דני מרון

וכדי להרבות חטא על פשע, הועלה לשידור אחד אריה ברדוגו, לשעבר משהו פוליטי, שדיבר על ערכה הפוליטי של אלונה ברקת כמביאת קולות. בהיתי במסך כמו הקיבוצניק ההוא שראה בפעם הראשונה ג'ירף. ברדוגו? מה ברדוגו? בתוכנית ספורט? איזה ברדוגו בראש שלכם? הייתה אלונה, עזבה, עשיתם לה את הכבוד, עכשיו יאללה תתקדמו. מה פתאום ברדוגו? את מי תעלו עכשיו לשידור, את יולי אדלשטיין?

זה בכל פינה עכשיו. הפוליטיקה המאוסה הזו גולשת ומסתננת דרך כל סדק, וערוץ הספורט הוא בטח לא היחיד ששגה בשיקול דעת והניח לכמות מופרזת של בחירות לעלות לשידור. אי אפשר להימלט מהבחירות האלה. לאן שאתה לא הולך היום, כל רשת חברתית שאתה פותח, אנשים מתווכחים פוליטיקה. ככלל, ויכוח הוא צורת התקשורת המיותרת שקיימת עלי אדמות - ספק אם מאז צעד הפרימאט הראשון על פני האדמה והתווכח עם פרימאט אחר, אמר אי־פעם מישהו מהם לאחר, אתה יודע מה? אתה צודק. שכנעת אותי, קיבלתי את דעתך, ומעכשיו אני משנה את דעתי.

דיון פוליטי, שבמהרה, באופן בלתי נמנע, מתדרדר לצרחות, הוא אחד המעשים חסרי התועלת והמרגיזים ביותר שיכול אדם לעשות בזמנים כאלה. הפוליטיקה, במיוחד בתקופת בחירות, היא המעשה המיותר ביותר שיכול אדם לעשות, והדרך הטובה ביותר להתמודד מולה היא פשוט להתעלם. להתרחק מאנשים שמתווכחים על ביבי וגנץ. לחסום את כניסתם לחדר. להתמקד בנושאים נעימים יותר, מועילים יותר כמו חדר כושר וקריאת ספרים למשל.

מי שאגב מתעניין בתפיסת עולמה של הפוליטיקאית החדשה אלונה ברקת, יכול היה לשמוע השבוע בקשת 12 את דעתה הפחדנית בענייני להט"בים ("תשמע, זאת שאלה מורכבת"). אלה ערכי הסובלנות לאחר שחברת הכנסת לעתיד רוצה להנחיל לשאר ילדי ישראל. אז אפשר להתחרפן מהאמירה שלה, ואפשר, לטובת שלוות הנפש, להפנות לה את הגב ולקרוא ספר. רק צריך לקוות שבשידור "חדשות הספורט" לא יעלו אותה עכשיו לדיון בנושא.