שי גולדשטיין ולאה לב הצטרפו הבוקר (ראשון) בתכניתםב-103FM למתקפה נגד העיתונאית אושרת קוטלר, בעקבות דבריה אמש בתכנית "המגזין" בערוץ 13, לפיהן "שולחים את הילדים לצבא ולשטחים ומקבלים אותם חיות אדם". במסגרת זו, אמר גולדשטיין כי "אם היא כזאת מוסרית, שתיקח את עצמה ותעוף מפה"

לאה: "מהי ידיעת היום שלך?".


שי: "ידיעת היום שלי היא סערת אושרת קוטלר. אושרת אמרה ששולחים את הילדים לצבא ומקבלים אותם חיות אדם – זו התוצאה של הכיבוש. אני מבין מה היא ניסתה להגיד, שהם נאלצים להתמודד בגלל הכיבוש במצבים שגורמים להם להיות חיות אדם אבל אני לא אוהב את כל אנשי התקשורת האלה שמדברים על הכיבוש. מה זה הכיבוש אושרת? אושרת חיה בתל אביב, היא לא עיר כבושה? היא לא הייתה עיר ערבית פעם?".


לאה: "אבל אין פה ערבים עכשיו".


 


שי: "בדיוק, כי ניקינו אותם, כשהם כבר לא פה אנחנו יכולים לשבת ולומר 'פה זה לא כיבוש' אבל השטחים זה כן כיבוש. גם פה זה כיבוש ואי אפשר לעשות את ההפרדה הזאת. אי אפשר לומר 'צה"ל זה צבא כובש', צה"ל זה אנחנו, מה זאת ההפרדה הזאת ביננו לבין צה"ל? אתה בעצמך כובש, אתה בעצמך מממן את הצבא ושולח אותו. אנשים כמו אושרת קוטלר עושים את ההפרדה הזאת וזה לא עובד ככה. כולנו צבא. בקיצור זה מה שמעצבן אותי בדברים של אושרת. ההתייחסות וההפרדה הזאת. היא יושבת באולפנים, מוסרית מאוד לעומת החיילים בצבא שהם חיות אדם? אין הבדל בינך לבין החיילים האלה. את לא יכולה לשבת לך בצפון תל אביב ולצאת נגד הכיבוש. אם את יוצאת נגד הכיבוש – קחי את עצמך ועופי מפה".


לאה: "זה זורק אותי קצת למקרה אלאור אזריה. אתה רואה אדם מתנהג כמו שהוא מתנהג ואז אתה שואל את עצמך אם מדובר באחריותו האישית וכמה זו גם האחריות של כולנו כמדינה. יש כל כך הרבה גופים שמעורבים בדבר הזה. הצבא, הממשלה, כולנו חלק מזה וחיים במציאות הזאת. זה חתיכת ברוך".


שי: "זה שובר את המוח לילדים אבל אנחנו לא יכולים להתייחס אליהם כחיות אדם. הם הילדים שלנו והם נדפקו כי אנחנו שלחנו אותם, אף אחד לא הולך לשם מרצונו הטוב. את, אושרת קוטלר שיושבת בצפון תל אביב, שולחת את החיילים האלה לצבא ואת לא יכולה לקרוא לחיילים האלה חיות אדם".


לאה: "אף אחד לא רוצה להיות בסיטואציה הזאת. זו לא סיטואציה כיפית. יצא לי להכיר קצת אנשים שהשירות הצבאי עשה להם לא טוב להמשך החיים".


שי: "ברור, צריך לאמץ אותם ולחבק אותם כשהם חוזרים ולא לקרוא להם חיות אדם".


לאה: "כי גם כשהם עושים את הדברים האלה הם במצוקה בעצמם, הם בתוך המלחמה הזאת ובין הפטיש לסדן. מצד אחד יש להם את המפקדים שאומרים לך לעשות אלף, בית וגימל ומהצד השני יש פלסטינים שלא סובלים אותם. מזה יוצא משהו".


שי: "אז אחר כך עוד לקרוא להם חיות אדם? לא יפה אושרת, לא יפה – בושה".