מילות השיר הראשון שעלה לי בראש כשצפיתי בפרק השני של חתונה ממבט ראשון ששודר אמש ב"קשת 12" היו: "היום נעשה משהו בלתי נשכח, שישאיר זיכרון של שמחה מבורך". אכן אהוד בנאי הטיב לדייק את האירוע. אנחנו, כמו המשתתפים, נסחפים בחוויית הצפייה. בהחלט יהיה כאן זיכרון בלתי נשכח, שגם יתועד בלב הפריים היטב. מכל זווית אפשרית.

גבות רבות מורמות כאשר מדברים על הפורמט. אנשים תוהים לעצמם האם במחיר החשיפה אנשים יהיו מוכנים להקריב את ליבם על מזבח הריאלטי. השאלה היא וויס ורסה. אנשים מוכנים למצוא אהבה, אפילו במחיר החשיפה. תשאלו את יוגב ובת אל ואת דודו וצוקית. בימינו, כשאוכלוסיית הרווקים והרווקות עולה בגילה הכרונולוגי ושהציניות הגוברת וגדלה לגבי האפליקציות השונות מתעצמת - אין מנוס מלנסות למצוא אהבה גם דרך הטלוויזיה בלייב. ואפילו, רחמנא לצלן, להתרגש.

ההרגשה כצופים היא מבלבלת. מחד יש סקרנות גדולה מאוד מה יהיה במפגש בין הזוגות, מאידך יש את אזור הנוחות שמצפה לכישלון כדוגמת: "נו באמת, מה המומחים כבר מבינים?". מסתבר, שכנראה הם מבינים דבר אחד או שניים.

יוגב ובת אל יצאו לירח הדבש בפראג, וגילו נושאים רבים משותפים ביניהם. יוגב מפרגן ושואל לאורך הפרק שאלות מפרגנות: "איך עוד לא חטפו אותך?" והיא עונה לו: "כנראה שלא יודעים לחטוף היום". לאורך הימים נראית התקרבות בין שניהם, דיבור על חלומות שנרקמים ועל עתיד משותף. הכול צף על פני השטח. אין שאלות גסות. הם מדברים על ילדים ועל המגורים המשותפים ושניהם נרגשים מהעניין. ניתן לראות זאת גם בשפת הגוף ובאינטימיות שמתגלה לרגעים. ואין לך ברירה כצופה, חוץ מלחייך ולקוות בשבילם שזה אכן יצליח.

גם דודו וצוקית שבאים מעולמות דומים, מתגלים כשידוך מבטיח. הוא אומנם מעט מופנם והיא אנרגטית וקופצנית, דוגמת עדי אשכנזי סטייל - אבל הודו והבודהיזם מחברים ביניהם ושניהם לוקחים נשימה עמוקה ובאים מאהבה לחוויה שהם מבקשים להתנסות בה.

התחושה שהרייטינג היה נמוך בתוכנית הראשונה היא משום שאנשים קצת התייאשו מלהכיר פנים מול פנים. לכאורה מגיע הצופה הממוצע ואומר לעצמו: "מה יהיה העונה הזו שלא ראיתי בעונה הקודמת?" התשובה לכך היא די פשוטה: התאמה גדולה יותר ואנשים אופטימיים יותר, המאמינים שלא נס ליחה של האהבה.

האהבה הפשוטה הזאת, של פעם, של הבליינדטים, לפני עידן הפייסבוק והאינסטגרם. הרי מי מאיתנו לא שודך ע"י חברים טובים, לפני למעלה מעשור מבלי לשים תמונה מפולטרת של "עם היפות שלי", ומי מאיתנו לא שודכה לגבר כי חברות שלה אמרו שהוא "בול בשבילה", לפני שהעלתה דאק פייס לסטורי.

חתונה ממבט ראשון גורמת לנו לחזור לישן ולפשוט. לשורשים. וכל הטקס עצמו עם המשפחות שלא מכירות לפני, הופכת את כל האירוע למשמעותי (גם בחתונות רגילות המשפחות לא באמת מכירות לפני - אז בואו, על מי אנחנו עובדים?)

הקליימקס של המפגש עם השיר הרומנטי שבוחר החתן בהחלט עושה פרפרים. ולרגע יש לך הרגשה כאילו אתה חלק מהקהל ובא לך למחוא כפיים. התוכנית נותנת תוקף לכך, שלמרות הסטטיסטיקות הלא מחמיאות, אהבה קיימת ויכולה להימצא, עם קצת רצון, אפילו על מסך הטלוויזיה, בסוף היום. כי בסוף, באמת, "כל כך הרבה זמן לא דיברנו שנינו, על כל מה שעובר מעלינו". אז הנה הגיע העת לעשות זאת. ואם קצת קשה לכם להאמין דמיינו את עצמכם שם, כחלק מהקהל - חברים או משפחה של אחד מקרוביכם. ככל הנראה שלא הייתם מצליחים לעצור את ההתרגשות.