עוד מעט, כדרכם של טרנדים, גם זה יתנדף, לטובת הצילומים הבאים מהחופשה המשותפת של כולם במלדיביים. ואפשר להפליג עוד ועוד במקורות הציניות שמעוררות האמירות האלה. מה יודעות הנשים הצעירות והסופר מצליחות - ומן הסתם גם הדי מנותקות האלה - על החיים האמיתיים. או על המורכבות האמיתית של הסיטואציה (ביחס לערביי ישראל, למשל). שלא לדבר על העובדה שבחוגים רבים - בייחוד באזורי התרבות והבידור - התבטאויות מהסוג הזה מעניקות להן נקודות, ומשוות להן דימוי יותר "רציני" או "אמיץ". בקיצור, יש מספיק סיבות לעקם את הפרצוף למשמע הדברים של סלע וחברותיה. ופרצופי אכן התעקם. שלא לומר, התכרכם.
מילים חשובות, שאני מקווה שמרבית הישראלים יסכימו איתן, בלי קשר לשאלות של ימין ושמאל. מה עוד שבמקרה של מסיקה קשה יותר להיות ציני. היא בן אדם עממי, מחוברת לכל השכבות של הישראליות, חיה היטב בין אביב גפן ואייל גולן ובאופן כללי - טיפוס מאוד אמיתי, שרגיל להגיד את אשר על לבו גם אם הוא לא תמיד פוליטיקלי קורקט.
לכן התרגשתי מהדברים שלה, והם גם גרמו לי לחשוב מחדש על האמירות של קודמותיה, ולהכות על חטא. בישראל 2019, כל סוג של מתיחת ביקורת על השלטון הקיים, ובייחוד על משפחת נתניהו, עלול לעלות לך - כאומן, כמגיש טלוויזיה, כדמות ציבורית בכלל - ביוקר. בייחוד אם אתה בלב המיינסטרים. הרבה יותר קל להיות אומן שמאלני מיוסר, שגם ככה לא נהנה מהצלחה מסחרית גדולה, ולשחרר אמירות נוקבות כנגד הממסד. הרי גם ככה אין לך כמעט מה להפסיד. סלע, מלכה וגדות הן נשים פופולריות מאוד, ואמירות כאלה עלולות לפגוע בהן. להרחיק מהן קהלים משמעותיים, אולי אפילו למנוע קמפיינים עתידיים. ולכן הן אמיצות וראויות להערכה (גם מצד מי שלא מסכים לדעותיהן).
כשאני מנסה קצת לפשפש בעצמי, אני מבין שגדלתי בעולם שבו הביקורת הייתה מותרת רק ל"הוגי דעות", בנוסח עמוס עוז, הלל מיטלפונקט או מקסימום שלום חנוך. הווה אומר - גברים (מודה, יצאתי שוביניסט), שמייצגים תרבות "גבוהה". אבל אולי, הלוואי, דווקא כוכבות בידור צעירות, שזוכות לאהדה רחבה בציבור, יוכלו להשפיע הרבה יותר. גם אם האמירות שלהן לא תמיד מלוטשות, או זרועות בקלישאות. אחרי הכל, מה הן כבר מבקשות? תנו לנהל דיון נורמלי בארץ הזו, בלי שמיד יתנפלו עליכם.
התרעות פיקוד העורף