1. השימוש של הליכוד טי.וי במראהו של אמנון אברמוביץ' כדי להגחיך אותו היה דוחה ומגונה. אבל צריך לזכור שגם בתוכניות שאנשי שמאל מחבבים, כמו "ארץ נהדרת", לועגים למראם החיצוני של אנשי ימין, כמו דוד ביטן ודודי אמסלם. נכון, אין להשוות תוכנית סאטירה לקמפיין של מפלגה. ועדיין, עלוב ללעוג למראה חיצוני. גם אם הוא לא נגרם מפציעה במלחמה.

2. בראיון של נתניהו באולפן "החדשות", הצופה נתקל בשני דברים נדירים: ראש ממשלה שאשכרה מתראיין; ועיתונאית, קרן מרציאנו, שלא נרתעת מלשאול אותו שאלות לא פשוטות ולא קונה את השטיקים שלו. ההתלהבות ממרציאנו - גם שלי - הייתה מוצדקת, אבל מעט מופרזת. היא בסך הכל עשתה את עבודתה. פשוט שכחנו שיש עוד עבודה כזו.

הראיון של בנימין נתניהו. באדיבות חברת החדשות בערוץ קשת 12 הראיון של בנימין נתניהו. באדיבות חברת החדשות בערוץ קשת 12

3. כל כך שמחתי למשמע הידיעה על הענקת פרס ישראל לנעמי פולני. מעבר לעובדה שמדובר בצדק היסטורי שמגיע מאוחר, יש כאן גם הכרה בחשיבות של אחורי הקלעים לתרבות הישראלית. פולני, הכי רחוקה מסֶלֶבּיוּת, היא מהמעצבים המרכזיים של הדנ"א של הבידור הישראלי. זה שמשלב בטבעיות הומור, רגש ומקצוענות.