תשע שנים הסתגר מנחם בגין בביתו, מהיום שבו פרש מראשות הממשלה ועד מותו. על מה שהתרחש בין כתליו של הבית ברחוב צמח, ובשנה וחצי האחרונות לחייו בדירה בתל אביב, כמעט שאיננו יודעים דבר. בני בגין, בונקר ידוע, סירב בוודאי להתראיין לסדרה. ככל הנראה לא נמצא ליוצר הסדרה לוי זיני מישהו אחר מבאי הבית שיספק לו מהחומר הטוב באמת. והתוצאה כאמור היא הסיכום המצולם המפוהק הזה של אחד האנשים היותר מרתקים ששימש כאן כראש ממשלה, והציון הניתן, לפחות לפי תחילת הסדרה, הוא בלתי מספיק. לגמרי בלתי מספיק.
מה יהיה לנו: אתם יוצאים מדעתכם מחמת אי־הידיעה? לא מעניין, קובע הממשל הספרדי, ומחוקק חוקים הבולמים את ניסיון משפחות קורבנות מלחמת האזרחים לקבל מידע רק כהערת פתיחה, מעקב אחר החלטות הפרוגרמינג של יס דוקו בדרך כלל עשוי ליצור את הרושם שאנו, ושאר העולם, מתגוררים ביבשת אמריקה. עם כל היתרונות שבמגורים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, גם מקומות אחרים ברחבי הפלנטה לא נוצרו רק בשבוע שעבר וגם בהם התרחשו אירועים שונים בעלי עניין וחשיבות היסטורית. ועל כן “השתיקה של אחרים", שנושאו הוא מלחמת האזרחים בספרד, ואינו מדווח על מלחמות שחורים ולבנים במיסיסיפי, התמוטטות פיננסית בוול סטריט ו/או מאבקי שורדים באריזונה, הוא בהחלט משב רוח דוקומנטרי מעניין, ואפשר לקוות שפרנסי יס דוקו יספקו לנו עוד רבים מסוגו. אבל זה רק כהערת פתיחה.
אדון ישראלי לא מצוי בדרך כלל ברזיה הפנימיים של ההיסטוריה הספרדית המאוחרת, ולו משום שמבטו, כאמור, מופנה לעבר אמריקה. לכל היותר יימצאו כמה שקראו פעם, בהיות ספריית עם עובד צעירה, עם מספרים סידוריים על כריכת כל ספר, את "למי צלצלו הפעמונים". הלקח שיכול אדון ישראלי ללמוד מצפייה ב"השתיקה של אחרים" הוא פשוט וידוע בעיקרו ואומר שמלחמה היא חרא. ושישראל דואגת למשפחות חלליה, לא שיש בכך נחמה כלשהי, בעוד שהשלטון הספרדי לא סופר את אזרחיו המתים. ראש הממשלה שם, ראש הממשלה לשעבר, מלך ספרד. כולם מדקלמים במקהלה מאוחדת את הלא לעבר, כן לעתיד. גם ברחוב מעדיפים שם לשכוח את המלחמה ההיא. בישראל זה לא היה עובד להם.
התרעות פיקוד העורף