בלתי אפשרי לזהות בשפתיים מלאות הבוטוקס ובעצמות הלחיים המשופצות את הילדה הדקיקה והקטנטונת שהדהימה את העולם וקטפה את ה–10 העגול בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976. גם השיער הארוך, הצבוע פסים, לא מזכיר את התספורת הנערית הקצוצה. רק כשהיא מדקלמת את הטקסט המודה לחברה המסחרית שהביאה אותה לישראל עולה זיכרון הדקלומים העגומים שלה לשליט רומניה דאז, ניקולאי צ'אושסקו, המודים לו על הנהגתו והדרכתו, ואז אולי ניתן למצוא איזה חוט קלוש של קשר.

כאילו שצ'אושסקו היה באולם האימונים, שמונה–תשע שעות מדי יום, שבעה ימים בשבוע, כל השנה, היכן שעברו על קומנץ' ימי נערותה והתבגרותה וגם כמה שנים אחר כך. ה–10 העגול עוצר הנשימה הזה, שכל מי שהיה בגיל המתאים זוכר אותו עד היום, היה גם הכלא של נדיה קומנץ'. אל תטעו בסרט "נדיה קומנץ' - המתעמלת האגדית". האופטימיות היא ממנו והלאה. הסרט לא בא לטעת בצופה צעיר מוטיבציה בסגנון יגעת ומצאת. אם כבר הוא מרפה ידיים. שיידע הינוקא ויידעו הוריו איזה מסלול ייסורים צפוי לו, ובסופו בכלל לא בטוח שמצפה איזה פרס.

חידה אחת גדולה הסרט אינו מפצח, והוא סיבת פניה העגומות של קומנץ' מאז ומעולם, וסירובה הקטגורי להתראיין גם אחרי שסיימה את הקריירה, ערקה לארצות הברית, נישאה והקימה משפחה שם. את שיש לה לומר כתבה בשני ספרים. גם בסרט הזה אינה מתראיינת, ואת סיפורה העצוב של מצליחנית בינלאומית מספרות חברות. במשפט אחד אפשר לומר: מרתק, עצוב, סיפור הצלחה רומני שאמא פולנייה בכלל לא תאהב.

 "נדיה קומנץ' - המתעמלת האגדית", יום שלישי, 30.4, הוט 8